נ.מ- מינהו
מה לעזאזל קרה פה?!
אני מתכוון... זה היה טוב. ואין לי שום תלונה. אבל מאיפה זה פאקינג הגיע?!
זה נתן בי תיקווה. שג׳יסונג אותי גם מרגיש אליי משהו?
אבל אני לא בטוח שזה טוב שהוא מרגיש אליי משהו. הרי, אנחנו איידולים. ואם זה יתפרסם זה הסוף שלנו.
אויש נו באמת.. למה אני מגזים? זה קרה רק פעם אחת. וברור שזה חד פעמי.
———————
הגענו לאולפן הקלטות, ולא דיברנו כל הדרך לשם. אני מניח שזה מביך את ג׳יסונג... אז למה לעזאזל הוא ירד לי אם הוא ידע שזה יביך אותו אחרי זה?!
כשנכנסנו לאולפן, ג׳יסונג סימן לי כאילו הוא נועל את הפה עם מפתח..? אני מניח שהוא מתכוון שאנחנו צריכים לשמור את מה שקרה בסוד. לא שתכננתי לספר למישהו...
״מה עשיתם?״ צ׳אן שאל.
צ׳אן תמיד יודע.
״אה... למה אתה מתכוון?״ שאלתי וצ׳אן גיחך.
״כלום.״ הוא חייך וקרץ לי.
כן, צ׳אן יודע.
אולי זה כי במקרה סיפרתי לו על הקראש שלי על ג׳יסונג...
אבל זה לא משנה, עכשיו צריך להקליט.
אני וג׳יסונג לא הפסקנו להסתכל אחד על השני. מדי פעם הוא שלח לי קריצה או חיוך מתנשא.
ותמיד גלגלתי עיניים וצחקקתי.
אני אוהב את ג׳יסונג. הוא הבן אדם הכי קרוב אליי... ולמען האמת... אני שמח שמה שקרה היום באמת קרה.
זה גרם לי להבין שהוא באמת חשוב לי. ואני חשוב לו. זה ישמע מטומטם, אבל הוא באמת ניסה להרגיע אותי. הוא ניסה לגרום לי לחוש עונג. זה לא דבר שכל אחד היה רוצה לגרום לי להרגיש.
———————
כשסיימנו להקליט ג׳יסונג ואני הלכנו אחד ליד השני. שנינו עם ידיים בכיסים.
ג׳יסונג התקרב אליי ולחש לי:
״מה דעתך שנמשיך את מה שהתחלנו קודם?״
צמרמורת עברה בגופי מהדרך שבה הוא אמר את זה.
אבל לא יכולתי שלא לענות לו...
״בסדר.״
YOU ARE READING
Haven (minsung)
Fanficאי פעם הרגשתם שיש מקום שאתם בטוחים בו? אי פעם הרגשתם שמישהו באמת אוהב אתכם? ובכן... גם אני לא. אבל זה יהיה שקר אם אגיד שאף אחד לא אוהב אותי. כי מישהו אחד כן, והוא האן ג׳יסונג.
