סודותיו של וולדמורט

פרק 10: ביאנה

נ.מ. ביאנה
וואו, הם ברצינות רבו איתה על לישון ביחד? הם כנראה באמת מאוהבים. אני אם כבר הייתה מתחילה עם הגברת הג'ינג'ית ריב על לישון לבד, בחדר משלי. אבל ברצינות, לישון בחדר אחד עם הבנות? גם אם אנחנו חברות, פחות....
"גברת וויזלי, אנחנו גם הולכים לישון" פייפר לחשה בחיוך עייף.
"בנים ובנות בנפרד" גברת וויזלי התיישבה.
"סליחה, אבל יש פה עוד כמה זוגות שהיו שמחים לישון ביחד" הייזל אמרה בתקיפות. כל החבורה שלהם הנהנו.
"בסדר, רק מי הזוגות, שאני אדע" גברת וויזלי נאנחה.
" אני ופייפר, הייזל ופרנק, ליאו וקליפסו, וויל וניקו, פרסי ואנבת'. אוה, כן, לכל הבנים, תתרחקו מתאליה, ריינה ולילי" ג'ייסון התיישב, פייפר לידו.
"למה?" הארי התפרץ לשיחה.
"כי הן..." פרנק נראה כחושב כיצד להתנסח.
"אנחנו נסביר, תודה רבה" תאליה חייכה.
"אנחנו מאמינות ש.... איך להסביר את זה?" לילי תופפה על השולחן.
"אנחנו שייכות לקבוצת בנות שנשבעות לא להתחתן, לא להתאהב ולהיעשות בתולות, כי.... טוב, לכל אחת מאיתנו יש סיבה אחרת, וכיוון שזה אישי, אנחנו לא נספר לכם" ריינה אמרה.
"דרך אגב, ג'ייסון, אנחנו צריכים לדבר" תאליה קמה והתיישבה ליד ג'ייסון.
"על מה?" ג'ייסון חייך.
תאליה אמרה משהו בשפה מוזרה. ג'ייסון הנהן. שניהם קמו ויצאו מהחדר. ג'ייסון שאל את גברת וויזלי משהו, והיא הצביעה לאיפושהו וענתה לו. הוא הנהן וגרר את תאליה לכיוון שאליו גברת וויזלי הצביעה, המדרגות.
"מה לעזאזל זה היה?" קיף הביע את מחשבותי במילים.
"הם רק רוצים לדבר על משהו אישי" ליאו משך בכתפיו.
"אוה, אז איזו שפה הם דיברו?" סופי תקפה.
"לא עיניינכם"קליפסו אמרה.
"אני עייפה, מי בא לישון?" לילי פיהקה. כל החבורה שלהם הרימו יד. הייזל, פרנק, ליאו וקליפסו הלכו לסלון ונשכבו כל שניים על ספה, וכל השאר הלכו למדרגות, עלו ונעלמו מעיניי.
"סופי, איזו שפה באמת הם דיברו?" פיץ שאל.
"אני לא בטוחה, אבל תאליה אמרה לג'ייסון 'בוא, זמן להשלים רשמים'" סופי עברה לשפה המוארת.
"מה זה אומר?" שאלתי.
"זו דרך אנושית לומר להחליף חוויות, לדבר, כמו אם שני חברים לא דיברו הרבה זמן, הם יחליפו רשמים, יחליפו חוויות, י-"
"הבנו" קיף קטע את סופי. כולם הנהנו.
"מה השעה?" לין שאלה.
"גברת וויזלי, את יודעת איפה אנחנו?" דקס שאל באנגלית.
"בלונדון, ילדים" גברת וויזלי קמה ויצאה מהחדר.
"אם ככה עכשיו..." דקס חזר לשפה המוארת.
"שלוש ורבע" סופי חייכה.
"אז למה שיישנו?" טאם שאל בקול מבולבל.
"אני לא יודעת...." סופי לחשה.