Empty Tears-ziam mayne

פרק- 1

אהבה

עצב

שמחה

התרגשות

כעס

יכולת ההחלטה

חופש

יכולת הדיבור

ואני בטוח שיש עוד שלא עולים לראשי כרגע כולם מרכיבים של החיים ותמיד בני האדם חיים בהרגשה שחסר להם משהו אחד מבין כל אלה או משהו קטן מבין אחד המרכיבים האלו.

תסמכו עליי גם אני הרגשתי ככה עד שאיבדתי כמה מהם... ותאמינו לי זה היה כואב הבנתי שהיה לי את כולם עד אותו הרגע שמישהו פשוט לקח אותם לעצמו כמעט את כולם.. וזה הרס אני אני מתגעגע לאותם הימים שחשבתי שאין לי אחד מהדברים הכל כך מובנים מאליו האלו... אני מתגעגע לאותם הימים שהייתי ליאם.. ילד מתבגר משעמם שרק רצה שמשהו מעניין יקרה בחייו...

*****

מכירים את זה ? את זה שאתם לא יכולים לחיות לא מסוגלים לנשום ולא מסוגלים לחשוב שאתם נזקקים למישהו כל כך ? ולא יכולים בלעדיו? טוב אני מכיר את זה מכיר את זה כל כך טוב שאני מרגיש רע עם עצמי אני מחכה כל יום לאותו שיעור ולאותו מורה שרק יסתכל לי בעיינים או שאני אוכל לשמוע את הקול שלו לראות את העיינים שלו שתמיד מסתירות משהו מאחוריהן שאני טובע בהן כל פעם מחדש ורוצה להתחיל לשחות. אני הולך לאט מקווה לא לפגוש את החברים שלי בדרך ולקבל תגובה של "למה הגעת כל כך מוקדם?" או "מה קרה ליאמי חמודי התגעגע למר מאליק" אני שונא שהם אומרים את זה למרות שהם צודקים הם פאקינג צודקים כי אני ליאם פיין כמעט ולגמרי נופל למר מאליק ואני יודע שזה נישמע מטופש ושבטוח שיש עוד 8347839 תלמידים ותלמידות שלו שמרגישים אותו דבר אבל אני חושב ויודע שאצלי זה שונה לא משנה איך זה נשמע אני מרגיש כאילו הוא הדבר היחיד המעניין והוא באמת הדבר היחיד המעניין שקורא בחיי עליו אני חושב ,עליו אני מדבר ,עליו אני חולם ורק אותו אני רוצה לשמוע ולהרגיש. אבל עכשיו אני אגיד את הדבר הברור מאליו.. הוא לא מרגיש אליי את אותו הדבר הוא בחיים לא ירגיש וגם בגלל הסיכונים והפרשי הגילאים דברים אלו לא יתנו לנו להתקיים לפחות לא יחד.. והדבר הזה הידיעה הכל כך ברורה הזאת קורעת אותי.. קורעת אותי לחתיכות קטנות ומסכנות שלא שוות כלום... אני עכשיו פותח את הדלת הקדמתי לפחות ברבע שעה נכנסתי לכיתתו של מר מאליק נעצר ממולו ובוהה בו חולם לרגע לא מבין איך אליל כזה יכול להיווצר אני מוכן להתכווח שכל חלק וחלק בו נעשה בידיי אלוהים.. "בוקר טוב מר פיין מוקדם מהרגיל כרגיל" הוא אמר וצחק למשמע ההערה שלו ואני רק הסתכלתי על תווי פניו המחוייכים עינייו התכווצו ושיניו מושלמות . "מר פיין?" הוא שאל תוהה למה אני בוהה בו "הו.. סליחה .. בוקר טוב מר מאליק אני מצטער חלמתי לרגע." אני כל כך אוהב אותו אך תוך כדי כל כך שונא אותו הוא גורם לי לחוש מבוכה תמידית והוא כאילו ונהנה מזה ... הלכתי במהירות לכיסא שלי פותח את ספר הלימוד ומנסה לעשות את שיעוריי הבית שלא עשיתי .. אך לא יכולתי להתרכז כמובן ...הוא הפריע לי אני לא מסוגל בכלל להתרכז בגללו! אבל אני לא יכול להתרחק.. זה קשה אני מרגיש כאילו חלק ממני חסר בלעדיו .. רק שלא ילך .. שלא יתן למישהו אחר בבקשה ... זה הדבר הכי כואב שאפשר להרגיש אבל ידעתי שרוב הסיכויים הם שאני טועה למרות שבמפגש הראשון שלי איתו הוא אמר שאין לו אף בן או בת זוג ..