השעה המוקדמת והקור של לונדון גרמה לשמש עדינה לנחות על פניו של הארי, אך הקור היה בילתי נסבל. הרוח הקרירה והקשה העיפה את גופו, כמו עלה. האור היחידי שהיה ממוקד בו היה אור החנות הגדולה שבצד הרחוב.
הצליל היחידי שנשמע באוזנו של הארי היה רוח שמתחילה לנשוב בחוזקה, אך ההתייחסות שלו אל הצלילים שמסביבו הייתה קטנה.
רגליו היחפות קפצו על הקרקע מאותה הלבנה שעמד עליה. בגדיו הקצרים התנופפו ברוח גם כן, אך עזרו מעט לגופו לשמור על החום הקלוש שכמעט ולא קיים.
מצעד לצעד הרוח התחזקה וגרמה לנער כמעט להיגרר לתוכה, מה שלא עבד. הדבר היחידי שעניין אותו היה להגיע לאותה החנות שמאירה אור גדול על הרחוב.
בשלב מאוחר שהחנות הייתה כל כך קרובה, צעדיו כשלו וגרמו לגופו לנחות על הקרקע הקפואה. גופו היה שרוע ברחוב והארי לא יכל להרים את עצמו כלל, הרגיש שנפל על מסמרים מרוב שכאב לו גבו התחתון.
״יש שם מישהו?״ קולו הצרוד נשמע לראשונה, כאב ועייפות היה ניכר גדול בקולו אך לא עניין אותו מה מרגיש כי מה שרוצה היה רק להגיע לחנות. ״מישהו?״ קולו התחלש ועניו נעצמו ונראה שהקור העמיס על הכאב וגרם לו לא לתפקד.
