סודותיו של וולדמורט

פרק 20: הארי

(ה.כ.  למי שלא הבין מה לעזאזל קרה, הוספתי ארבעה פרקים לסמטת דיאגון, מקווה שזה יעזור לכם להבין מה קרה)

נ.מ. הארי
"אבא שלי... הוא מאוד נוקשה. כל מה שתמיד היה לו אכפת ממנו היה הגביעים שלו, העבודה שלו... והוא רצה שאני אמשיך בדרכו, אהיה בדיוק כמוהו. אבל שנאתי את זה. אני תמיד היה בדחן שטותי ו... טוב.... אבא שלי לא אהב את זה. אהבתי לצייר..." קיף גמגם מעט.
"והוא צייר ממש יפה. הציורים שלו נראו כמו תמונות" סופי עודדה את קיף.
"אבל הוא צעק עלי והרס את כולם. הפסקתי לצייר. באיזשהו שלב ברחתי מהבית. הסתבר שאמא שלי היא פסיכופתית מרושעת. חזרתי לגור עם אבא שלי. הוא השתפר קצת" קיף משך בכתפיו, אבל דמעה קטנה בצבצה מאחת מעיניו.
"תמיד חשבו עליי כעל האחד מהמשפחה הזאת, המשפחה המפורסמת, שברתי כמה שיאים, הייתי גאוותן, עד שסופי שברה כמה שיאים שלי, והראתה לי איך להיות אדם טוב יותר" פיץ חייך. לילי מלמלה משהו.
"אני... תמיד הייתי יותר מכל השאר: חכמה יותר, בולטת יותר, שונה... הייתי תלמידת הי"ב הראשונה בת 12, ואז פיץ הכיר לי את המקום שבו נולדתי, מקום שבו כולם דומים אליי. אבל עדיין הייתי שונה. בסופו של דבר התרגלתי" סופי משכה בכתפיה. קיף טפח על כתפה בהבעה רצינית. סופי דחפה אותו.
"תורך, הארי" פיץ פנה אליי.
"אהה... כשהייתי בן שנה קוסם מרושע, וולדמורט, סבא של פרסי, ג'ייסון ותאליה, רצח את ההורים שלי וניסה לרצוח אותי, אבל(ה.כ. אין לי כוח לכתוב הכל, תדמיינו את הקטע הזה).... וזה הכל" סיימתי.
"אנחנו תכף מגיעים, כדאי שתחליפו לגלימות של הוגוורטס" הרמיוני הציצה פנימה, כבר בגלימה.
"בסדר" אמרנו, והחלפנו (לא כולם יחד) לגלימות.
"למה אתם לא לובשים גלימות?" שאלתי את פרסי, אנבת', ג'ייסון, פייפר, הייזל, פרנק, ריינה ולילי.
"דמבלדור אישר לנו" פייפר אמרה.
"כי..." אמרתי.
"כי ביקשנו יפה, וגם, יש לנו סיבה פרטית שדבלדור יודע" אנבת' אמרה. מסתבר שהיא לא ישנה. גם פרסי היה ער לפתע.
"רגע, גם לנו מותר לא לשים את הדברים האלה?" פיץ שאל בהתרגשות. 
"תסבירו לדמבלדור למה, ואז" פייפר אמרה.
"זה שהן לא נוחות כולל?" קיף שאל.
"לא נראה לי" לילי אמרה.
"אז מה היה ההסבר שלכם?" סופי שאלה.
"זה משהו פרטי" ריינה אמרה.
"דרך אגב, לילי, השגת שרביט?" שאלתי.
"יאפ" היא שלפה שרביט עם גוונים של לבן ושחור, שמשובצים בו קריסטלים לבנים ושחורים. האיזור שבו מחזיקים את השרביט היה עטוף בחומר משונה, בצבע אפור. השרביט היה מחודד בקצה, ומשום מה כמו הקרין גלי אנרגיה משונים.
"מאיפה השגת אותו?" שאלתי בעניין.
"הוא שרביט שפעם ראיתי אצלנו בבית בחדר סודי שההורים שלי לא ידעו עליו, אז כשהיינו אצל אוליבנדר קלטתי שזה שרביט, ושלחתי מכתב להורים שלי שיביאו לי אותו על ידי הינשוף של אנבת'" לילי אמרה.
"יש לאנבת' ינשוף?" פיץ שאל.
"כן" אנבת הביאה משום מקום כלוב שבתוכו ינשוף אפור יפהפה.
"מאיפה?" שאלתי.
"אמא שלי הביאה לי אותו. ופרסי, היא הבטיחה שהם יעזבו אותך בשקט השנה" אנבת' אמרה.
"יש!" פרסי חייך.
"מי יעזבו אותו בשקט השנה?" סופי שאלה.
"לא עניינכם" אנבת' אמרה.
"הגענו" הרמיוני הציצה לתוך התא.