סודותיו של וולדמורט

פרק 16: סופי

נ.מ. סופי
היצור שהרמיוני אמרה שהוא גובלין (מה שנשמע מוזר לדעתי כי הוא לא דומה אפילו בקצת לסנדור או לכל הגובלינים שראיתי) הוביל אותנו אל הקרונית הלבנה, נכנסנו, והתגלגלנו למטה. בסוף הגענו אל מקום עצום, שבמרכזו הייתה כספת ענקית. הכספת הייתה לבנה ועשויה מהבדולח שמאפיין את מבני האלפים, ומקושטת בקריסטלים ויהלומים. 
"חברי המועצה נתנו לכם אישור לקחת כסף מכספת האלפים" הגובלין אמר. הוא שלף משהו מתוך הכיס שלו, והניח אותו על הכספת. היא זהרה באור לבן ונפתחה. היו בתוכה הרים של מטבעות מכסף, זהב ונחושת. היו שם גם כל מיני שטרות ומטבעות אנושיים ערומים בצד, מופרדים מכל השאר.
"הזהובים הם אוניות, הכסופים חרמשים ומטבעות הנחושת נקראים גוזים. הם המטבעות של הקוסמים. אלו שקיקים עם הרבה מאוד מקום בתוכם, קחו כסף" הגובלין הושיט לכל אחד מאיתנו שקיק כסוף. מילאתי את השקיק במטבעות.
"יש לי הודעה שחברי המועצה ביקשו ממני למסור לכם" הגובלין אמר.
"מה ההודעה?" פיץ שאל.
"תיזהרו, אל תגלו על זה שאתם אלפים לאף אחד, ותדווחו להם כל שבוע- שבועיים. אם לא תדווחו במשך שלושה שבועות בלי להודיע להם על זה מראש הם ישערו שמישהו תקף אתכם או חטף אתכם, וישלחו לשם גובלינים" הוא אמר.
"רגע, אם אתם גובלינים והם גובלינים, אז... איך זה הגיוני?" קיף שאל.
"אנחנו שני זנים של גובלינים, הגובלינים שאתם רגילים אליהם הם גובלינים לוחמים, ואנחנו רשמיים, אבל אנחנו עדיין קשורים אליהם, ויש לנו חלק מיוחד שבו גובלינים מסוגנו גרים בגילדנהיים (ה.כ. ככה כותבים את זה?), אבל אנחנו חיים בעיקר עם הקוסמים. בכל אופן, הגיע זמנכם ללכת" הגובלין הוביל אותנו חזרה אל הקרונית, ומאחורינו ראיתי את הכספת נסגרת. כשהגענו למעלה ראינו שהאחרים (אלו שלא יכלתי לשמוע את המחשבות שלהם) לא הגיעו. היה שקט מאוד למעלה לכמה דקות.
"אזז... איך הלך לכם?" רון שאל. דקס שלח אליו מבט. רון השתתק. היינו בשקט (שוב) עד שהשאר הגיעו.
"איפה ההורים שלכם?" הארי הרים גבה.
"הם נשארו לסדר משהו" אנבת' אמרה.
"בסדר, הארי, רון והרמיוני, קחו אותם לקנות שרביטים, אנחנו נקנה להם את את הציוד, ניפגש אצל מדאם מלקין" גברת וויזלי וג'יני הסתלקו משם.
"בואו נלך לקנות שרביט" הרמיוני אמרה.
אנחנו מצאנו שרביט ממש מהר ובקלות, וכך גם רוב האחרים. אצל ניקו זה הסתבך. אוליבנדר עמד לחטוף ממנו את השרביט, אבל כבר יצאה מהשרביט קרן אור שחורה שפגעה ברצפה ופיחמה אותה.
"זה- זה מעולם לא קרה. שרביטים לא מגיבים ככה" הוא גמגם. ניקו הפיל את השרביט.
"יש לך משהו שקשור ל... אממ... מוות?" אנבת' שאלה בזהירות.
"כן" אוליבנדר חזר אחרי כמה דקות עם קופסא שחורה מלאת אבק. הוא נשף והאבק התפזר, ועל הקופסא נראה ציור של גולגולת.
"זה אחד השרביטים האחרונים שאבא שלי הכין, שרביט עוצמתי ביותר" אוליבנדר אמר. השרביט היה עשוי מעץ שחור, ומוקף במשהו שנראה כמו ענף שחור.
"עשוי מעץ ערבה, שלפי האגדה מקולל בקסמו של האדס, בעל ליבה כפולה, שהיא ליבה בעלת שני חומרים, ליבה עוצמתית ביותר, מה שהופך את השרביט לכמעט בלתי אפשרי להכנה. הליבות בשרביט הן עצם מקוללת טחונה וחתיכת אבן שלפי האגדות הובאה מטרטרוס, הגיהינום היווני. שרביט עוצמתי, ייתחבר רק עם אדם עוצמתי, שעבר הרבה דברים, ולא מפחד מדברים שייקרו בדרכו" אוליבנדר הושיט את השרביט לניקו, שכשהניף אותו, יצא מתוכו ערפל שחור שתיקן את הרצפה.
"עכשיו אני" אנבת' נעמדה מול אוליבנדר. אחרי שמדד אותה שלף שרביט והושיט אותו לאנבת'. היא הניפה אותו, אוליבנדר, שוב, ניסה לחטוף אותו, אבל כבר יצא מתוכו סילון אור אפור שפוצץ כמה מדפים.
"סליחה" אנבת' הניחה את השרביט חזרה בקופסא.
"יש לך משהו שקשור לינשופים?" פרסי התערב.
"כן... גם הוא אחד השרביטים שהכין אבי" עברו כמה דקות עד שאוליבנדר חזר עם קופסא אפורה עם ציור של ינשוף אדום עומד על עץ זית.
"נראה לי שזה האחד" אנבת' חייכה והניפה את השרביט, שהיה עשוי מעץ שהיו מגולפים בו כל מיני סמלים משונים. מתוך קצה השרביט יצאו נוצות אפורות שתיקנו את המדפים.
"עשוי מעץ זית מגולף, בעל ליבה כפולה גם הוא. הליבות הן נוצה מינשוף מבורך על ידי אתנה לפי האגדה וכמה טיפות של אש נוזלית, לפי האגדה של נהר האש בשאול. הוא ייקבל רק מאסטר חכם, עוצמתי, בעל חוויות קשות, שלא מפחד מהמוות" אוליבנדר חייך.
"עכשיו תורי. אוה, כן, מראש, יש לך משהו שקשור לים?" פרסי שאל בזמן שאוליבנדר מדד אותו. אוליבנדר נעלם בין המדפים, וכשחזר הייתה בידיו קופסא כחלחלה מכוסה בערימות אבק. מתחת לאבק נגלה ציור של קלשון לבן.
"עשוי מעץ ימי מעורב עם אלמוג, בעל ליבה משולשת, כוח טהור של הים, שערה משערותיו של האופיטאורוס (ה.כ. כתבתי את זה נכון? הכוונה לבסי) וכמה טיפות שלפי הן מנהר הסטיקס שבשאול היווני. השרביט הזה ייקבל רק מאסטר עוצמתי, שלא מהסס, אכפתי, שלא מפחד מהמוות, ובעל עוצמה אדירה" אוליבנדר אמר בשקט ובכבוד. פרסי לקח את השרביט והניף אותו. החנות התמלאה בערפל כחלחל שהפיץ ריח של ים.
"זה השרביט" פרסי אמר.
"עכשיו אני" לילי נעמדה במקום שבו עמד קודם פרסי.
"יש לך העדפות מיוחדות, כמו חברייך?" אוליבנדר חייך.
"משהו עוצמתי, לא אפל, אבל גם לא טהור" לילי אמרה ברצינות.
"יש אחד שיכול להתאים לתיאורך, שנייה, אני אביא אותו" אוליבנדר הסתלק אל בין המדפים.