סודותיו של וולדמורט

פרק 17: לילי

(ה.כ. אם מישהו רוצה, ניסיתי לעצב את לילי, למעלה בתמונה)

נ.מ. לילי (תודו שלא ציפיתם לזה)

אוליבנדר הושיט לי את הקופסא.
"עשוי מעץ שקד, בעל ליבה של אור טהור, השרביט האחרון שהוכן על ידי אבי" הוא הושיט לי את הקופסא, שעליה היה מצויר סמל זהוב. ידעתי כבר שהוא לא יתאים. הוא כל כך לא מתאר אותי. אור טהור? ממש לא מתאים לי. נגעתי בשרביט בזהירות. לפתע נשמע קול פיצוץ. השרביט התעופף באוויר, התחיל לרעוד ולשלוח קרני אור לכל כיוון, קרני אור שהרסו הכל.
"תפסיקי את זה!" הארי צעק עליי.
"אני לא יודעת איך!" צעקתי עליו. האמת היא שידעתי איך, אבל זה לא היה רעיון טוב. ניסיתי משהו אחר. קפצתי ותפסתי את השרביט. הוא הפסיק. החזרתי אותו לקופסא וסגרתי אותה.
"אבי הזהיר אותי שהוא לא יציב" אוליבנדר אמר בעצב.
"מה בעצם קרה כאן, אוליבנדר?" הרמיוני שאלה בשקט.
"הנערה הזו הייתה יותר מדי בעבור השרביט. איכשהו זה גרם לו להידלק ולהשתגע" אוליבנדר אמר בשקט.
"אז מה יקרה עם השרביט ללילי" תאליה שאלה.
"אני מתנצל, אבל אני חושב שאין לי בכל החנות שלי שרביט שמתאים לך, נערתי" אוליבנדר אמר.
"אל תדאגו, אני אמצא איפושהו שרביט" אמרתי. כבר ידעתי בדיוק איך להשיג לעצמי שרביט. לא עשיתי את זה הרבה זמן, אבל אני אצליח.
"זה יעלה לכם מאה ושבעים אוניות" אוליבנדר אמר. כל אחד תרם כסף מהשקיק שלו.
"טוב, בואו נלך להשיג לכם גלימות" הרמיוני הובילה אותנו אל החנות של מדאם מלקין, שבפתחה חיכו גברת וויזלי וג'יני.
"אין סיכוי!" תאליה צעקה אחרי כמה דקות.
"זה לא כזה נורא" סופי אמרה.
"לא כזה נורא?! זה מזוויע!" ביאנה צעקה.
"יש לי רעיון" אמרתי.
"מה?" כולם הסתובבו אליי.
"פייפר, את חושבת שתוכלי לנסות לשכנע את דמבלדור?" שאלתי.
"ברור, אני אדבר איתו. בינתיים, בואו נקנה גלימות." פייפר אמרה בשלווה.
"אוה, ובאותה הזדמנות, תדברי איתו על ספורט. הבנתי שאין שם" אמרתי. פייפר הנהנה. כשסיימנו לקנות גלימות חזרנו לכיכר גרימולד כיכר 12. מצאתי לעצמי חדר ריק, נעלתי אותו והתחלתי בתהליך.