סודותיו של וולדמורט

פרק 21: אנבת'

נ.מ. אנבת'

יצאנו החוצה, והם הובילו אותנו אל כרכרות שנגררו על ידי סוסי שלד שחורים (אין לי כוח התא'סטרלים וזה...). לפי המבטים של ניקו ופרסי, הנחתי שהם מבינים את הסוסים.
"אלה תא'סטרלים (ה.כ. ככה כותבים את זה?), הם אומרים שרק מי שראה מוות רואה אותם" פרסי לחש לי.
"רון, הרמיוני, מה זה הסוסים האלה?" הארי שאל.
"איזה סוסים?" רון שאל.
"אלה שמושכים את הכרכרות" הוא אמר.
"אלה תא'סטרלים, רק מי שראה מוות יכול לראות אותם" פרסי אמר.
"איך אתה יודע?" הארי תקף.
"כי אני חכם" פרסי השוויץ. צחקקתי.
"את מי ראיתם מת?" רון שאל בלי טאקט. מול עיניי חלפו כל האנשים שראיתי מתים. פרסי שלח אל רון מבט, מבט מלא בכעס, ובעצב קבור עמוק בפנים.
"לא עניינך" הוא אמר בכעס.
"אני לא רואה אותם. מישהו רואה? מי שרואה שירים ידיים" קיף אמר. כולנו הרמנו ידיים, גם הארי וגם סופי.
"מתי, פוסטר?" קיף שאל בשקט.
"פסגת שלום" סופי התחילה לבכות, ונכנסה לאחת הכרכרות, כל חבריה אחריה. אנחנו תפסנו גם כרכרה, וראיתי את הארי, רון והרמיוני תופסים גם הם כרכרה. ירדנו מהמרכבות ועמדנו מול טירה עצומה.
"אתם התלמידים החדשים?" אישה עם כובע ירוק שמתחתיו שיער אסוף בגולגול נוקשה והבעה קשה יותר מאבן שאלה. (פרופסור מקגונגל (: )
"כן" עניתי.
"בואו אחרי" היא הובילה אותנו אל דלתות עצומות.
"אז.. מה לעשות?" ליאו שאל.
"חכו כאן עד שאחזור לקרוא לכם" היא הלכה לאנשהו, וחזרה אחרי כמה שניות, מאחוריה הרבה ילדים קטנים, בני 11 בערך. היא הובילה אותם פנימה. אחרי כמה דקות היא חזרה. עקבנו אחריה לתוך חדר עצום, שבו היו חמישה שולחנות, ארבעה מקבילים אחד לשני, כל אחד בצבע אחד, שבהם ישבו הרבה ילדים. מול כל אלה, על במה מוגבהת, היה שולחן חמישי, שבו זיהיתי את המאמן הדג'. הכנסתי לפרסי מרפק והצבעתי על המאמן. פרסי העביר את המסר לכולם. ליאו גיחך.
"מה קרה?" פרסי שאל.
"הפרה אומרת מו" ליאו אמר. הוא, פייפר וג'ייסון התפוצצו מצחוק.
"מה?" פרסי שאל.
"אסביר אחר כך" ליאו אמר.
"השנה יש לנו תלמידים חדשים שמשום מה לא היו מודעים לעולם הקוסמים, אז תיקנתי את הטעות. הם ייצטרפו לשנה החמישית. ועכשיו ימויינו." דמבלדור אמר.
"שבו על השרפרף והניחו על ראשיכם את המצנפת כשאקרא בשמכם" אמרה האישה הנוקשה ופתחה גליל קלף.
"ז'אנג, פרנק" היא הקריאה. פרנק ישב לפחות שתי דקות מתחת למצנפת, לפני שהכריזה "בית המעורבים". כולם התחילו להתלחשש.
"פרנק בוא, עמוד כאן" דמבלדור הצביע על דלת קטנה ליד שולחן המורים (ה.כ. טורניר הקוסמים המשולש, מי שזוכר יודע...). וככה זה המשיך. כולם היו כמה דקות מתחת למצנפת, ואז היא הכריזה "בית המעורבים". ואז הגיע תורו של ניקו. כשהיא הונחה על ראשו, היא צרחה. אומנם בקול חלש, אבל עדיין צרחה. שוב בית המעורבים. פרסי. צרחה עוצמתית יותר. בית המעורבים. לילי. צרחה חזקה כל כך שלא יכולתי לחשוב. אחרי כמה שניות, " בית המעורבים, בית המעורבים, רק תורידו אותי מהראש שלה". ואז הגיע תורי.
"צ'ייס, אנבת'" אמרה האישה. התיישבתי על השרפרף והנחתי על ראשי את המצנפת. לפתע שמעתי קול.
"חכמה, אמיצה, ערמומית, טובת לב, עברת הרבה, בית המעורבים" את שתי המילים האחרונות היא אמרה בקול, אבל ברקע הדיבורים שלה שמעתי צרחות, אומנם חלשות, אבל עדיין. כנראה היא צרחה. הלכתי לחדר הקטן. אחרי כמה דקות הדלת נפתחה ודמבלדור נכנס לחדר, בליווי המאמן הדג'. מאחוריהם ראיתי שכולם אוכלים מאוכל שהופיע פתאום על הצלחות.
"אני חושב שאתם בית חדש. מה תרצו שיהיו צבעיכם? אנחנו נעבוד על חדר מועדון עבורכם, ועל שעון חול של נקודות בית, אבל קודם כל, הצבעים" דמבלדור אמר.
"כתום" אמרו כולם ממחנה החצויים.
"סגול" אמרו אלה ממחנה יופיטר.
"כסף" אמרו תאליה, לילי וריינה.
"זהב" אמרו הלא- חצויים.
"מה עם כולם יחד?" פרסי שאל.
"בסדר" אמר דמבלדור. הוא שלף שרביט, כיוון אותו אל האולם, ולפתע הופיע עוד שולחן, בארבעת הצבעים.
"פליטיק, מינרווה, תוכלו בבקשה לטפל במגדל שלהם?" דמבלדור שאל. מורה זערורי והאישה הנוקשה הנהנו ויצאו מהאולם.
"מינרווה" לחש פרנק והצטמרר. כל החצויים (הייונים והרומים יחדיו) הנהנו. הלא-חצויים נראו תוהים. כולנו התיישבנו בשולחן שלנו, וגילינו מגוון מאכלים. הלא-חצויים התרחקו מבשר.
"אתם צמחוניים?" פייפר שאלה. הם הנהנו.
"גם אני ופייפר" גרובר אמר.
"תלמידי הבית החדש, בית המעורבים, ייצטרפו לבית גריפינדור. ויש לי הודעה חשובה. השנה, ייתווספו למערכות של כולכם שיעורי ספורט והגנה עצמית, שיילמד המאמן הדג'" דמבלדור אמר והמאמן הדג' הרים יד. כשהארוחה נגמרה דמבלדור הוביל אותנו אל חדר קטן, שבשביל להגיע אליו עלינו בהרבה גרמי מדרגות.
"אתם רוואים את התמונה הזו?" דמבלדור הצביע על תמונה של קוסם שמפנה שרביט אל יצור משונה. כולם הנהנו.
"אז בשביל להיכנס למגדל שלכם תצטרכו לומר את הסיסמא, שתשתנה כל כמה זמן על ידי מדריכים שתבחרו, כרגע הסיסמא היא 'קסם'" דמבלדור אמר ונגע בתמונה. ידו עברה דרך התמונה.
"כשתכנסו תתקלו בקיר עם ארבעת הצבעים שלכם, שתוכלו לעבור דרכו רק אם מויינתם באופן רשמי לבית הזה" אמר דמבלדור.
"רגע, אתם המורים תוכלו להיכנס?" ליאו שאל.
"לא" דמבלדור נענע בראשו.
"איפה החדרים?" שאלתי.
"כשתכנסו תגיעו לחדר המועדון, יהיו שם שני גרמי מדרגות, אחד לבנים ואחד לבנות, שבראשם חדרי השינה. ובגלל בקשות מיוחדות מי יישן איפה, יש גרם מדרגות שלישי לפרסי ואנבת' (ה.כ. לבעלי ראש כחול הם לא עושים, ואם יש לכם ראש כחול זו בעיה שלכם), וגרם מדרגות רביעי שבראשו שני חדרי עבודה, אחד לכל מדריך. ויש לכם שולחן אוכל מיוחד מקושר לטבחים שלנו, רק תשאירו פתק עם כיתוב מה אתם רוצים לאכול ותקבלו את זה. יש שתי דלתות בחדר לשירותים, אחת לבנים ואחת לבנות, השלישית היא בקשה מיוחדת גם, חדר אימוני ספורט, שבו גם כלי נשק בשביל להתאמן על שיעורי הספורט" דמבלדור הסביר.
"למה כלי נשק?" פיץ שאל בבהלה.
"זה אחד מהדברים שתלמדו בשיעורי הספורט, לחימה בכלי נשק. בכל אופן, כדי לשנות את הסיסמא שני המדריכים ייפנו אל ריבוע קטן בחדר העבודה שלהם, ייגעו בו ויאמרו את הסיסמא. רק אם שני המדריכים יאמרו את הסיסמא היא תשתנה. בכל אופן, אני אעזוב אתכם לנפשכם" דמבלדור הלך.
"אני אלך ראשון" ג'ייסון התנדב. הוא נגע בתמונה, אמר את הסיסמא ועבר דרך התמונה.
"זה בטוח" נשמע קולו מבפנים.
"איך זה?" פייפר שאלה.
"אפשר לראות פה מבפנים אתכם, מגניב, ויש כאן הרבה חלונות. וואו, הנוף הזה מדהים" נשמע קולו של ג'יייסון.
"אני נכנסת" הכרזתי. נגעתי בתמונה, מלמלתי 'קסם' ועברתי דרכה. ג'ייסון צדק. זה היה מסדרון צבוע בארבעת הצבעים שבחרנו, בקיר שדרכו הגעתי היה חלון עצום שהראה את כל השאר. חלון חד כיווני. מגניב. הלכתי לעבר הקיר, ועברתי דרכו בקלות. נחתתי בחדר עגול חמים. בכיוון אחד היו ארבעת גרמי המדרגות, בכיוון אחד שולחן אוכל גדול, בכיוון אחר אח שבה בערה אש חמימה, וסביבה כורסאות ופופים, וגם שולחנות עגולים קטנים. הכל היה צבוע בארבעת הצבעים, מה שגרם לחדר להיראות יפהפה, כשזהר בכסף, זהב, כתום וסגול. על אחד מגרמי המדרגות היה שלט שעליו היה כתוב 'בנים'. על גרם המדרגות שלידו היה שלט דומה, שעליו היה כתוב 'בנות'. על גרם המדרגות הבא היה כתוב 'פרסי ואנבת', ועל גרם המדרגות אחרי היה כתוב 'מדריכים'.
"זה כל כך מגניב" אמרתי.
"נכון" אמר ג'ייסון, שירד במדרגות של הבנים. אחרי כמה דקות כולם היו בפנים.
"צריך לבחור מדריכים" סופי אמרה.
"הצבעה" אמרתי. אחרי כמה דקות ריינה סקרה את הקולות.
"המדריכים החדשים שלנו, או שעלי לומר המדריכות, הן אנבת' וסופי" היא אמרה.
"צפוי" פרסי מלמל. נתתי לו אגרוף. הוא חייך.
"בואו נלך לישון" עליתי במדרגות לחדר שלי ושל פרסי. וואו. זה היה חדר עצום בצבע כחול עם כתמים אפורים. באחד מצדי החדר היה ארון אפור, שולחן קטן מעץ עם כיסא תואם מרופד בכריות אפורות, שידת ספרים גדולה מלאה בספרים וספה קטנה אפורה. במרכז החדר הייתה מיטת אפיריון זוגית עצומה, עשויה מעץ צבוע בכחול עם מצעים אפורים. בצד השני של החדר היה ארון כחול גדול, ארגז כחול, כורסא כחולה ופוף כחול. היה שם גם שולחן עגול כתום עם פתק. ניגשתי לשולחן, וגיליתי שהפתק רשום ביוונית עתיקה. היה רשום שם:

'לפרסי ואנבת היקרים,
אני מקווה שתהנו מהחדר שלכם. חשבתי לעצמי שאחרי כל מה שעברתם מגיע לכם פינוקים. כירון סיפר לי על הרפתקאותיכם. אני מצטער בשבילכם, ומקווה שתאהבו את החדר. השולחן הזה, כמו השולחן שלמטה, יביא לכם כל מה שתרצו. כל מה שעליכם לומר זה:
אני מבקש...... ואז לומר מה אתם רוצים, ואז לטפוח על השולחן. האוכל לא יגיע במיידי, אבל יגיע. בנוסף, שמעתי שהתארסתם, מזל טוב.

דמבלדור'

"איך זה, אנבת'?" פרסי צעק.
"מושלם" צעקתי. פרסי עלה, ופיו נפער.
"כדאי שתסגור את הפה" אמרתי בשעשוע. הוא סגר את הפה.
"אני עייף" הווא אמר ונשכב במיטה. ברור שהוא נרדם ישר. נשכבתי על המיטה לצדו ועצמתי את עיניי.
--------------------
וואו, 1316 מילים, אני גאה בעצמי! בכל אופן, סוף שנה שמח!