הקור הבוקר של סוף חודש נובמבר בלונדון, הכה בשני הנערים שהיו בדרכם אל בית הספר. למרות הג׳קט ים והמעילים שלבשו על עצמם, שום שכבה לא עזרה יותר להם יותר מידי ולא הגנה עליהם מספיק מהקור שחדר לעצמותיהם.
ידיו של הארי נכרכו סביב עצמו, לנסות לחמם את עצמו יותר. נייל היה עסוק מידי במצית שהחזיק בידו, הקור לא היה נסבל, אך ההתעניינות שלו גברה על הקור.
הארי הביט בו, הוא לא היה בטוח מה נייל עושה אך הוא סומך עליו בסוף שימצא תשובה, נייל תמיד מוצא תשובה בסוף. ידיו של נייל עברו על החלקים שבדיו, ועניו בחנו כל סנטימטר קטן כאילו מסתכל על הדבר הכי מעניין שראה, אך בסך הכל מסתכל על חלקים פרוקים של מצית.
ידו של הארי הושטה את המצית וחיכתה שנייל יניח חלק אחד בידו מתוך חמש החלקים שמחזיק. נייל הסתכל על ידו והניח שני חלקים בידו.
שניהם ניסו להבין מה שונה במצית. למה שישלחו אותה ללואי את המצית, שניהם הבינו למה את המכתב שלחו אך את המצית, לא. הדבר שהכי לא הבינו זה למה מלכתחילה שלחו ללואי את המעטפה הזו, השאלות עלו לראשם מאמש בצהרי היום. אך שני השאלות שהכי גרמו להם לבלבול הן,
לואי בכלל שוטר או שזה תפקיד מזוייף?
ואם לואי לא באמת שוטר אז מה הוא?
אך היה דבר אחד ששניהם ידעו, שלואי לא באמת מפקד המשטרה, הם הבינו שיש מישהו מעליו כאשר הסבירו על המצב ׳בשטח׳ וכאשר נתנו ללואי את המספר שלוש.
הבלבול היה ניכר בפניהם, הם לא הבינו כלום והרגישו מבולבלים כל כך. נייל מכך שמכיר את לואי כל כך הרבה זמן ולא ידע זאת עליו שלואי לא באמת מפקד המשטרה. והארי הרגיש מבולבל מכך שכנראה מחפשים אחריו והוא בסכנה שאפילו לא אמור להיות מודע אליה.
שבית הספר נגלה מול עניהם מקצה הרחוב, נייל אסף את חלקי המצית והניס לשקית בתיק. ״בשיע-עור א-אלקטרוני-ניקה אני אנסה, א-אולי אני אצלי-ליח להבין מה מ-מיוחד במצית. אני אדב-בר עם המורה״ נייל גמגם ושיניו נקשו, הארי הנהן ועטף את ידיו סביב גופו שנית.
שנכנסו מתחת לדלתות בית הספר הם הרגישו מעט חום עוטף אותם. סביבת התלמידים גרמה להארי להרגיש מעט טוב יותר ומעט יותר נורמאלי.
בין התלמידים צצה ריילי, לבושה בתלבושת האחידה שלה שמחמיאה לגופה. ״היי בנים״ חייכה את החיוך המתוק שלה וחיבקה כל אחד מהם בחיבוק קטן. ״היי ריי״ הארי חייך אליה.
נייל בחן אותה והרים גבות ״התאפרת״ פניה של ריילי האדימו והיא הנהנה ״לא יפה לי?״ שאלה בבישנות ״לא לא, פשוט נראת שונה- כאילו יפה לך עם אבל בלי״ נייל גמגם והרגיש שצריך להפסיק ״נייל פשוט שקט״ גיחך הארי ללחץ של נייל, והנער הבלונדיני ישר הנהן בשקט בלי להוציא מילה נוספת.
