סודותיו של וולדמורט

פרק 31: סופי

נ.מ. סופי
"היי, קיף.... אפשר לדבר איתך? בפרטיות?" שאלתי. הוא הנהן, אבל נראה ששוב מתחיל להסתגר בתוך עצמו.
"מה זה, פוסטר?" קיף ואני ישבנו על הפופים של מועדון בית המעורבים.
"למה אתה מתעלם ממני? למה אתה שומר ממני סודות? למה אתה מבלה כל הזמן רק איתם?! אנחנו אתה יודע מה ביחד!" שאלתי בכעס, ואני מודה שקצת צעקתי.
"אני מצטער, אבל כשעברתי את הבחינה הם גילו לי סוד על מאיפה הם הגיעו. הם גילו לי את הסודות שלהם, ואני מבין עכשיו למה הם לא גילו לנו אותם מוקדם יותר. נשבעתי בנהר לא לגלות, והם הסבירו לנו שלהפר שבועה כזאת זה גרוע יותר ממוות, ואני ממש לא רוצה להפר את השבועה. אפילו התחלתי לשקול לספר להם את הסודות שלנו" קיף דיבר בהחלטיות.
"אין סיכוי!" צעקתי.
"למה לא?! כי לא סיפרו לך את הסודות שלהם? זאת הסיבה פוסטר? את מקנאה בי?! כי אם כן, רק תגידי לי, ואני אלך." קיף דיבר בכעס ומרירות.
"חברי המועצה יישלחו אותך לגלות אם תספר להם" צעקתי.
"טוב, לא אכפת לי. מהיום אני לא אחיה עם האלפים, הם סיפרו שיש מקום בטוח שאנחנו יכולים להיות בו, ואני לא אתנגד לא לחיות עם אבא שלי" קיף צעק וקם.
"לאן אתה הולך?" שאלתי.
"לדבר איתם על לעבור בית" הוא דיבר בקור והלך אל חדר הלחימה, שממנו נשמעו קולות של צלצול, המסמלים שהם מתאמנים בלחימה בחרבות. קמתי מהפוף והלכתי אל חדר הבנות. מצאתי שם את לילי, מקשיבה למוזיקה באוזניות שאין לי מושג איך היא הביאה לכאן, לין וביאנה, שהתלחששו, ופייפר, שפשוט הביטה בפגיון. אחרי כמה שניות פייפר קמה והניחה את הפגיון במגירה בכעס. הלכתי אל לין וביאנה.
"פגישה במשרד שלי, תעבירו לבנים" אמרתי בשפה המוארת. יכול להיות שדמיינתי, אבל נדמה היה לי שלילי מחייכת חיוך אפל. ירדתי מחדר הבנות ועליתי אל המשרד שלי. זה היב חדר מלבני עם קירות בדולח, שולחן קריסטל נוצץ, כיסאות קריסטל תואמים, ארון בדולח, ועוד הרבה דברים. אף פעם לא הייתי בטוחה האם דמבלדור ידע שאני אלפית, או שגם המשרד של אנבת' כזה. אחרי כמה דקות כולם חוץ מקיף היו שם.
"לא הצלחתי למצוא את קיף" ביאנה התנצלה.
"זה בסדר" דיברתי בכעס.
"מה קרה סופי?" פיץ שאל בדאגה.
"קיף רוצה לספר להם" מלמלתי בשקט.
"קיף רוצה לספר מה למי?" ביאנה שאלה.
"על האלפים, להם" החוותי בידי על הדלת למשרד שלי. הם קפאו.
"איך את יודעת?" דקס שאל.
"הוא אמר לי. הוא אמר גם שהוא יעזוב את ערי האלפים ויעבור לגור איתם. אני לא יודעת מה נכנס בו?" נאנחתי.
"אולי האמת על עוד דברים" נשמע קולו של קיף מהדלת.
"צא מכאן" אמרתי.
"לא. וזה שאתם מדברים עליי ככה מאחורי הגב שלי משכנע אותי יותר בהחלטות שלי" קיף ברח מהחדר.
"תעצרו אותו! אני אשתמש במאתר ואדבר לחברי המועצה" שלפתי את מאתר החירום ממגירה בשולחן שלי.
"אני אבוא איתך" פיץ תפס בידי כשהושטתי את המאתר לשמש. הופענו בבית המשפט של האלפים, מולנו נגלו חברי המועצה המתווכחים עם אדליין, אולדן, גריידי, דלה, קסלר, מר פורקל וגרניט.
"אתם בסדר! איפה הייתם?" אדליין רצה אליי בזרועות פתוחות. החיוכים של כולם גוועו כשקלטו שאנחנו מתנשפים, והבעות פנינו מביעות פחד.
"מה קרה?" חבר המועצה ברונטה שאל.
"עשינו מה שאמרתם, אבל משום מה קיף התחיל להתנהג מוזר אחרי שעבר איזושהי בחינה שאנחנו לא בחרנו, ועכשיו הוא אמר שהוא יעזוב את ערי האלפים וייגלה עלינו" אמרתי במהירות. כולם קפאו.
"אנחנו צריכים לטפל בזה במהירות האפשרית"