סודותיו של וולדמורט

פרק 33: מספר(ת) כל יודע(ת)

נ.מ. כללי (מספר כל יודע) 
ביאנה חזרה לבית המעורבים, וסיפרה שנתפסה.
"מה? איך? היית בלתי נראית, לא?" סופי שאלה.
"כן, אבל... היה להם מכשיר כזה בכניסה, והוא תפס אותי" ביאנה נאנחה.
"התוכנית נכשלה" סופי דיווחה לחברת המועצה אורהלי דרך המקשר שלה.
"יש לנו עוד תוכנית. יותר מדויק, לאמארי יש עוד תוכנית" אורהלי ענתה.
"מה התוכנית?" סופי שאלה.
"תנסו לדבר עם קיף ברוגע" היא ענתה.
"ניסינו" סופי נאנחה.
"אני אנסה לדבר איתו שוב" ביאנה דיברה בשקט.
"בסדר, אבל אם זה לא יצליח?" סופי שאלה בזמן שביאנה יצאה מחדר המועדון.
"אין לנו עוד רעיונות" אורהלי הודתה.
"טוב, נקווה שזה יעבוד" סופי דיברה בשקט. בחדר הנחיצות כולם התארגנו עם הפריטים החדשים שלהם. מהחדר התגנבה ילדה אחת. לילי. היא נשמה נשימות עמוקות, ולרגע עיניה הכסופות הבזיקו בשחור, אבל אז הן חזרו לכסף שלהן. היא שלפה משום מקום בקבוק ושתתה. ואז הבקבוק פשוט נעלם. ואז היא הלכה אל החדר הקטן, שבו עמדה ביאנה, דרך התמונה, דרך הקיר, דרך המועדון, שבו ישבו האלפים, אל חדר השינה לבנות. לילי התיישבה על מיטת אפיריון כסופה- שחורה, ופתחה את המגירה העליונה. היא הוציאה משם את הטלפון והאוזניות, שמה את האוזניות, והפעילה פלייליסט אקראי. היא החזירה את הטלפון למגירה, ונשכבה. היא נרדמה. ואז גופה התחיל להתפתל ולנוע. שוב היה לה הסיוט ההוא. בחזרה לחדר הנחיצות, כל החצויים החדשים התגנבו בחזרה אל חדרי המועדון, והחניכים הוותיקים התאמנו עוד קצת. ואז הופיע מולם הבית הגדול, או לפחות, גרסה מוקטנת שלו. הם נכנסו, כל אחד מצא חדר משלו ונשכבו לישון. אחרי כמה שעות דלת הבית הגדול נפתחה, ומישהו התגנב אל חדר פנוי. לילי נשכבה על המיטה, שלנגד עיניה השתנתה למיטה כסופה- שחורה, ונרדמה. אחרי כמה דקות כמה מהפסים הכסופים בשערה של לילי הפכו לשחורים. הסימן הראשון שהיא מגיעה. הסימן הראשון שהיא חוזרת. הסימן הראשון שזה קורה שוב.