Flightless bird .l.s // Hebrew translation

מערכה IV - פרק 31

הארי הסתכל על מהמיטה רגליים משולבות, סנטר נח על ידו.

הרמתי את התוכנייה בניצחון. זה היה כזה ברור. למה לא חשבתי על זה קודם?

"אני מכיר מישהי שיכולה לעזור לנו!"

"אף אחד בחברה לא יעזור לי, לואי. כולם שונאים אותי עכשיו-הרקדנים וההנהלה, כולם. שרפתי את כל הקשרים שלי גם בבולשוי. לכל התעשייה נמאס ממני."

"הארי, מה החלק הכי חשוב בבלט?"

"אני."

"לא, בייבי."

הוא החמיץ פנים.

"הקהל." או ליתר דיוק, התורמים.

אולי כל מי שהארי עבד איתו הפך לאוייב, אבל בעולם החיצוני, האליטה של לונדון העריצה אותו. היה לו מוניטין נוראי בתעשייה ועדיין כולם חגגו אותו בכל מקום.

הפכתי את התוכנייה והראיתי לו את רשימת התורמים. "הנדיבים שלנו."

"אני לא צריך כסף," הוא אמר.

הצבעתי על השם מרגרט ווקסלי. "היא לא רק עשירה. היא היורשת של אימפריית מדיה. היא בעלים של עיתונים ומגזינים בכל רחבי העולם. הייתי הדייט שלה בארוחת התורמים. היא האישה הכי חזקה בבריטניה חוץ מהמלכה."

"אתה חושב שהיא תפרסם כתבה על בוצ'אמפ באחד העיתונים שלה?"

"אני חושב שהיא יכולה להפוך אותו לבן אדם השנוא ביותר בעולם אם היא תרצה."

למגס היו עשרות עיתונאים חוקרים, והם עשו כמעט את אותה העבודה כמו חוקרים פליליים, רק ללא הגבלות. הם לא היו כבולים לתחום שיפוט מסויים ולא היו צריכים להביא הוכחות שיתאימו לבית משפט.

אם לא נוכל להביא את המשפט לבית המשפט, נוכל להביא אותו לשיפוט הציבורי. לדעת הקהל העולמית.

למחרת בבוקר נסענו לאחוזת ווקסלי. שכרתי מכונית. אם היינו נוסעים לשם בנסיבות נחמדות יותר, לנסוע דרך הנופים הירוקים של הכפרים האנגליים היה יכול להיות נורא רומנטי. הארי היה לחוץ. הרגל שלו קפצה והוא שיחק בחגורת הבטיחות שלו כל הדרך לשם. הבטחתי לו שאם הכתבה תתפרסם, הם לא ישתמשו בשם שלו. הוא היה קורבן. הם יגנו על הזהות שלו.

נסענו בשביל אפר ארוך, עד שהגענו לבית הראשי, אם אפשר לקרוא לזה בית. הרגשתי כאילו הגעתי לסט צילומים. זאת הייתה אחוזה קלאסית, בנויה בסגנון גותי איטלקי עתיק.

המשרת, גבר מתוקתק לבוש שחורים, חיכה לקחת את הרכב שלנו. הוא לא דיבר. ואז, משרת האחוזה הראשי, גבר מבוגר, ניגש אלינו ואמר לנו שגברת ווקסלי מחכה לנו בחממה. הנכס היה כל כך גדול שהוא היה צריך להסיע אותנו לשם בעגלת גולף.