Haven (minsung)

15.

עברו כמה ימים מאז שמינהו חזר מבית החולים.
אף אחד מהממברים לא דיבר איתו על מה שקרה, כולם פחדו שהם יפתחו בעיה שאולי כבר נפתרה.
אפילו אני לא דיברתי איתו על זה... אני מקווה שהוא בסדר...

אני צופה בחתכים של מינהו נעלמים לאט לאט, והוא כבר לא צריך חלק מהתחבושות. אני שמח שהוא מתחיל להרגיש יותר טוב פיזית. אני מקווה שהוא מרגיש יותר טוב גם נפשית.
כי אין מצב מה שהוא עשה היה סתם.

גם מפתיע אותי איך שג׳ייוואייפי הצליחו להסתיר את כל מה שקרה למינהו.
במיוחד בגלל שהיינו צריכים לעצור את סיבוב ההופעות בגלל זה.

בכל מקרה, המחשבות האלה עוברות לי בראש בזמן שאני שוכב ליד מינהו שישן.
יש לנו הופעה היום, ואני מקווה שהכל ילך טוב.
חשוב לי במיוחד שמינהו יהנה.

אני ומינהו כבר מגדירים את עצמינו כ׳זוג׳.
אני שמח מהעובדה הזאת,
אבל עצוב מכך שאי אפשר לספר לאף אחד.

״למה אתה בוהה בי?״ מינהו שאל וצחקק. כשהבנתי שאני בוהה בו הרגשתי את לחיי מסמיקות ומיד כיסית את פניי עם הכרית שהייתה לצידי.
״סליחה״ עניתי ומינהו צחק.
״אל תגיד סליחה.״ הוא אמר וחייכתי.

הורדתי את הכרית מהפנים שלי, ובהיתי במינהו לעוד שנייה אחת, לפני שטרפתי את השפתיים שלו בנשיקה.

הנשיקה הייתה מאוד אגרסיבית, הרגע התעוררנו, איך יש לנו כוחות על הבוקר?
ובכן.. תמיד יהיו לי כוחות בשביל מינהו.

מינהו פתח את הפה שלו, הכנסתי את לשוני לפה שלו וסרקתי את כל פיו בזמן שמינהו משחרר קולות יפים.

הוא עלה מעליי, והתיישב עליי.
החזקתי במותניו, והוא התכופף בכדי להמשיך לנשק אותי.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת.

״רגע!״ צעקתי ולבשתי בגדים מכיוון שישנתי בלי בגדים בלילה.
גם מינהו התלבש.
הוא נכנס לשירותים כדי שלא יראו אותו.

כשהייתי מוכן פתחתי את הדלת וראיתי את צ׳אן בחוץ.
הוא היחיד שיודע שאני ומינהו ביחד.
״מינהו זה בסדר.״ אמרתי ומינהו יצא מהשירותים ונאנח בהקלה.
צ׳אן צחק, וזה גרם גם לי ולמינהו לצחוק.
״הפרעתי במשהו?״ צ׳אן שאל.
הסתכלתי על מינהו בחיוך ערמומי והוא הסמיק.

״לא הפרעת בכלום.״ אמר מינהו ונשק לשפתיי.
״א-אוקי... בכל מקרה... רוצים לצאת לאימון לפני שמתארגנים ויוצאים לאולם של ההופעה?״ צ׳אן שאל עוד שאלה, זו כנראה הסיבה שהוא הגיע לחדר.
״כן״ - לא״ אני ומינהו ענינו באותו זמן, אני עניתי כן,
מינהו ענה לא.
״אסור לי ממש לעשות פעילות גופנית...״ מינהו לחש לי. הוא כנראה לא רצה שצ׳אן ישמע, כי אם צ׳אן היה שומע את זה הוא היה פותח את כל מה שקרה.

״יודע מה? אני ומינהו ננוח קצת, נתראה אחר כך.״ עניתי וצ׳אן הנהן והלך.

התיישבתי על המיטה ומינהו לצידי.
״מתי נגיד לממברים האחרים שאנחנו ביחד?״ שאלתי את מינהו, והסתכלתי לעיניו היפות.
״אני לא יודע...״ מינהו ענה בשקט בזמן שאני מניח את ידי על ידו.
״אני לא חושב שזה יהיה רע, כולם התלהבו כשפליקס והיונג׳ין סיפרו על זה שהם ביחד.״
״אפשר לספר להם...״ מינהו שוב דיבר בשקט, אפשר לשמוע על טון הדיבור שלו שהוא לא בטוח בעצמו בכלל.
״מתי?״ שאלתי
״היום אחרי ההופעה.״
״באמת?״
״כן.״

————————-

תכננתי לנטוש את הפאנפיק הזה אז תגידו תודה ל- skz_Universe  שהצילה את הפאנפיק הזה מלמות.