סודותיו של וולדמורט

פרק 36: טאם

נ.מ. טאם
כשסנייפ נכנס לכיתת השיקויים שמתי לב שאחריו הולך דמבלדור. שמעתי את סופי ופיץ מדברים על משהו.
"פרסי, קיבלתי הודעה מכירון שהוא רוצה להביא את החדשים למחנה בשביל שיכירו בהם ואז לאימון גם, יש לכולכם אישור לצאת מבית הספר" דמבלדור אמר ויצא מהחדר. פרסי וחבריו קמו, ביחד עם קיף והרמיוני.
"צריך להודיע לכל החדשים" פרסי אמר. חדשים? מה זאת אומרת? קפאתי כשקלטתי שרק אני ולין מבינים את השפה הזו, אפילו סופי לא הבינה, והיא פוליגלוטית. ובכן, קיף כן הבין. לידי הרגשתי את לין קופאת.
"מה זאת אומרת החדשים?" לין שאלה בלחש, לקחו לי כמה שניות לקלוט שהיא אמרה את זה בשפה שרק אנחנו מבינים. קמתי, ואחרי גם לין.
"אתם מבינים אותנו? רגע, הייתם בבדיקה ההיא?" פרסי שאל.
"כן אנחנו מבינים אתכם, ולא, לא היינו בבדיקה ההיא" אמרתי והנהנתי.
"בסדר, בואו איתנו" פרסי נאנח והם כולם יצאו מהכיתה. החלפתי מבט מהיר עם לין, ואז יצאנו גם מהכיתה.
"מה קורה כאן?" שאלתי את קיף.
"מה כתוב כאן?" קיף לחש והושיט לי דף, שעליו היה הכיתוב:

'אנחנו חצי אלים, חצי בני אנוש, ההורים האלים הם או מהמיתולוגיה היוונית או מהמיתולוגיה הרומית. עוקבות אחרינו מפלצות מהמיתולוגיות ומנסות להרוג אותנו כל הזמן. הדרך היחידה להרוג את המפלצות האלה זה כלי נשק מארד שמימי, זהב קיסרי או כסף. השפות האלה שאנחנו מדברים בהן הן יוונית עתיקה ולטינית, כי לחצויים יווניים יש ידיעה אינסטנקטיביית של יוונית עתיקה ולחצויים רומאים יש ידיעה אינסטינקטיבית של לטינית'

סיימתי לקרוא והרמתי אל קיף מבט.
"אתה צוחק איתי?" אמרתי בחיוך.
"לא, זה נכון. בגלל זה אנחנו כל כך עצובים ומתבודדים. רובנו גילו שההורים שלהם אימצו אותם" קיף לחש.
"אתה לא אמור להיות שמח?" שאלתי.
"אני שמח, אבל זה קשה לי. חוץ מזה, אני חצי אל חצי אתה יודע מה" קיף לחש.
"קשה לי להאמין" לין לחשה.
"אני לא יודע מי אני מעדיף שהוא לא יהיה ההורה שלי, אמא שלי או אבא שלי" אמרתי בחיוך.
"ובכן, טאם ולין, בגלל שאתם חדשים עדיין אין לכם כלי נשק או שריונות. רגע, סיפרת להם, קיף?" אנבת' שאלה.
"סיפרתי. אנחנו גם ככה נעבור בחדר הנחיצות, לא?" קיף אמר. אנבת' הנהנה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"הגענו" לילי אמרה. היא הלכה ליד שטיח קיר של איש ויצורים משונים עם חצאיות טוטו, ולחשה כל מיני דברים. אחרי כמה שניות ליד השטיח הופיע דלת עץ חומה. כולם עברו דרכה. עברתי דרך הדלת, וגיליתי שאני בתוך מקום עצום שלא נראה אפילו כמו חדר. הייתה שם זירת לחמה, קיר טיפוס עצום מאבן, ועוד כל מיני דברים.
"בואו אחרי" קיף הוביל אותי ואת לין אל סככה קטנה שבתוכה היו ארגזים מלאים בכלי נשק ובשריונות מזהב, כסף ועוד איזשהו חומר.
"תנסה את זה" אנבת' הושיטה לי פגיון. הרמתי אותו, והבטתי בו.
"מושלם" אנבת' אמרה.
"איך זה?" היא שאלה כשהושיטה ללין חרב גדולה מזהב. החרב נפלה.
"לא, גדול מדי. מה אם...?" אנבת' שלפה מתוך ארגז חרב קצרה יותר והושיטה אותה ללין. לין הרימה את את החרב וחייכה.
"בינגו" אנבת' אמרה.
"למה אנחנו צריכים כלי נשק?" שאלתי.
"המפלצות שרודפות אחרינו" קיף לחש.
"ועכשיו גם שריונות" אנבת' שלפה מתוך ארגז שני שריונות מחומר מתכתי, היא שמה אותם עלי ועל לין, ואז הראתה לנו איך לגרום לחלקי השריון להתכווץ לתליונות, ואיך לגרום לכלי הנשק להתכווץ לצמידים, ואז אפשר לתלות את תליונות חלקי השריון על הצמידים כלי נשק.
"ועכשיו, אל מחנה החצויים" אנבת' הובילה אותנו אל דלת עץ לבנה שלא הייתה מחוברת לכלום. היא עברה דרך הדלת נעלמה. משכתי בכתפיי ועברתי דרך הדלת. קפאתי כשקלטתי שאני במקום שונה לגמרי.