זה היה יום ארוך.
היום חזרנו לקוריאה, אחרי חודשיים של טור הופעות.
כולנו מותשים.
אני ומינהו כבר דיברנו על זה לפני, והחלטנו לעבור לדירה משלנו. רק שנינו. זה יקרה בקרוב, זה בהכנות כרגע.
אז מינהו ישן בחדרי היום.
—————————
״בייב..״ מינהו לחש, וסגר את הטלפון שלי.
״כן?״ שאלתי וחייכתי חיוך ערמומי.
מינהו לא ענה, הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי ונישק אותן באגרסיביות. פתחתי את הפה שלי, מאפשר לו כניסה.
הוא הכניס את הלשון שלו לפי וגרם לי להוציא קול אנחה.
״ג׳יסונג... אולי...״ הוא רמז משהו והסתכל לאיזור התחתון של הגוף שלי. גיחכתי והנהנתי.
״אבל תן לי לעשות את העבודה שלך.״ הוא לחש לאוזני ונשך אותה.
״מינהו-״
״בבקשה...״ הוא נראה מתחנן אבל הנדתי בראשי לשלילה.
השכבתי אותו על המיטה ותפסתי את ידיו, מניח אותן מעל ראשו.
״אתה יודע שאני יכול להיות טוב בזה, אתה סתם מפחד.״ מינהו אמר וניסה להשתחרר מהאחיזה שלי וגיחכתי.
״אתה טוב בהכל אהוב, אבל חירמנת אותי יותר מדי, אני רוצה לדפוק אותך.״ אמרתי בקול נמוך וידעתי שזה מושך את מינהו.
״אוקיי...״ מינהו מלמל וגלגל את עיניו.
הצמדתי את שפתינו.
לא שיחררתי.
עד שלבסוף התנתקתי ממינהו.
״למה הפסקת?״ מינהו שאל והרים גבה.
״היה לנו יום ארוך, ומחר גם יהיה יום ארוך, כדאי שנלך לישון.״
״אוקיי..״ הוא ענה באכזבה וגיחכתי, אבל מיד נשכבתי על הגב ופתחתי את ידיי מסמן לו שאני רוצה לחבק אותו. הוא נכנס בין ידיי, ונשכב מעליי.
נישקתי את ראשו, ועצמתי את עיניי.
נ.מ- היונג׳ין
״בייב.. אני עייף...״ פליקס לחש והניח את שלט הפלייסטיישן בצד.
״בסדר, אז בוא נלך לישון.״ עניתי והוא הנהן.
הרמתי אותו מהספה. הוא היה כל כך קל, זה הפחיד אותי.
אני עדיין מנסה לעזור לו עם הפרעות האכילה, אבל אני מפחד להתערב יותר מדי.
הנחתי אותו במיטה.
״אני אוהב אותך בייבי, תזכור את זה, אוקיי?״ לחשתי וכיסיתי אותו בשמיכה, ושכבתי לצידו.
הוא הסתובב כך שפניו מול פניי.
״אני אוהב אותך יותר מהכל.״ פליקס ענה ונישק את שפתיי.
אני כל כך שמח שיש לי אותו. הוא כל החיים שלי.
בלעדיו אני לא בטוח שהייצי מצליח לשרוד בעולם הזה.
אני מאושר שיש לי אותו.
YOU ARE READING
Haven (minsung)
Fanficאי פעם הרגשתם שיש מקום שאתם בטוחים בו? אי פעם הרגשתם שמישהו באמת אוהב אתכם? ובכן... גם אני לא. אבל זה יהיה שקר אם אגיד שאף אחד לא אוהב אותי. כי מישהו אחד כן, והוא האן ג׳יסונג.
