a vampires revenge

פרק 10 (חלק א)

-בשעה 6:00 בערב-

נכון, הייתי אמורה להשאר בחדר שלי או לפחות בבית. אבל... אתם מכירים אותי. לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת לברר על מה לעזאזל הם קישקשו כשהם דיברו על רייז.

אבא שלו, ניסה להרוג את אבא שלי? איך זה יכול להיות? רייז יתום! אני מכירה אותו.

ירדתי במדרגות באיטיות, נזהרת שאף שומר לא ישמע אותי או ישים לב אליי.

או ש... אני לא מכירה אותו? לא היה לי זמן לעצור ולחשוב על כל זה, הייתי חייבת למצוא את רייז. ומה אז? אוף רייבן, תתרכזי.

ירדתי למטה למרתף החשוך, שלוש דפיקות קלות על הקיר בימיני וכל שנותר היה לחכות.

-בשעה 1:00 בצהריים-

דרק אמר שאביו של רייז ניסה לרצוח את אבי ונשלח לכלא. לא יכולתי להאמין לזה. קמתי ממקומי ועשיתי את דרכי אל הדלת מבלי להוסיף מילה מיותרת. אף אחד לא ניסה לעצור אותי, כל מה שהם היו צריכים לוודא היה שאני לא הכנס לכלא והלך לראות רייז. בדיוק מה שהתכוונתי לעשות.

לא יכולתי להסתדר בעצמי, הייתי חייבת עזרה ונחשו מה, למה יש חברות?

קבעתי את הפגישה עם החבורה הקטנה שלי. בשעה 2:00 כבר ישבנו חמשתנו על הדשה הצהוב. העולם כולו היה צבוע באדום כהה- בהשפעת צבע השמיים.

"מה אמרת?" קמיל נבהלה כששמעה את תוכניתי.

ליאנה לא התייחסה לקמיל, "איך אנחנו אמורות לעשות את זה?" השאלה הופנתה אליי.

חייכתי, "ליאנה- מהירות. קמיל- את יכולה להפוך לבילתי נראית. לופז- הזאבה החזקה. וריילי- כוחות הקסם שלך יהיו נחוצים." עניתי בשלווה. "זה לא יהיה כזה קשה, כולה הסחת דעת."

"ואם יקלטו אותנו יש לך מושג מה יקרה לנו?" הפעם זאת היתה לופז שדיברה. "את הנסיכה. יקלטו אותך רוצחת ערפד וזה לא יהיה חמור כמו מפלצת שעובדת בשוק השחור.."

קטעתי את רצף דברייה, "הזאבה הקטנה שלנו משקשקת?" זה תמיד עבד. אף אחת לא אהבה כשהאשימו אותה בפחדנות. "בשש בדיוק. אני סומכת עליכן."

-ושוב ב6:00-

נשכתי את שפתי מרוב מתח. אני אאשים את עצמי אם יראו אותן. צרחה חדה נשמעה ברקע, צרחה מחרישת אוזניים. הידיים שלי כבר היו מונחות על אוזניי, התכוננתי לזה. בינגו, הזאבה שלי, בול בזמן. צעדים, שהיו בהתחלה איטיים אט אט הפכו לריצה. הסתתרתי מאחורי אחד הקירות החשוכים. השומרים עברו בריצה מולי ולא ראו אותי, הם היו מוטרדים יותר מקול הצרחה.

"זה עבד." לחישה, קול מתוק ומפוחד. חייכתי, הרוח האהובה עליי.

התחלתי לרוץ לכיוון הנגדי, לתוך המערה החשוכה. היא הייתה ארוכה מאוד אבל לא היה מספיק מקום לעוף, הייתי חייבת להמשיך לרוץ.

"נסיכה," לא הבחנתי בשומר כשעברתי בריצה אך נראה שהוא הבחין בי. "אסור לך ללכת לשם." הוא צעק והתחיל לרוץ אחריי. כנראה שהצעקה שלו משכה כמה מחבריו החוצה כי הצטרפו אליו שני שומרים. גם אני לא לבד.

"ריילי, ליאנה, קמיל."

השומר שהיה הכי קרוב אליי נפל על הרצפה בפתאומיות, הסתובבתי לראות מה קרה אך לא הפסקתי לרוץ. אף אחד לא היה לידו- קמיל עשתה את החלק שלה. שני השומרים האחרים נעצרו בבת אחת ולא זזו, מאופנטים. כל הכבוד ליאנה, למדת ממני כמה טריקים. ועכשיו הם ישאירו את שאר העבודה לריילי, הוא תרדים אותם בעזרת הכישוף שלה. "תודה רבה בנות." צעקתי בעודי מתרחקת משם בשיא המהירות וממשיכה לרוץ עמוק לתוך המערה.

אור כחול. נעצרתי בבת אחת. סורגים, תאים.לראות את כל האויבים שלנו מול עיניי הקפיא את דמי יותר ממה שהוא כבר היה ונרעדתי. חיפשתי במבטי אחר רייז. איפה לעזאזל...?

"רייז." השם נפלט מפי ישר כשראיתי אותו. רצתי לעבר השורה האחרונה של התאים. האור הכחול וההמום סינוור אותי קלות אבל עדיין זיהיתי אותו. נצמדתי לסורגים והבטתי בו יושב בפינת התא. "רייז." ניסיתי שוב להשיג את תשומת ליבו.

כנראה שהפעם הוא שמע אותי כי בשניה שהשם יצא מפי הוא זז כמו טיל ונצמד לסורגים, תופס בחולצתי. "אפילו בכלא את באה לבקר אותי, נסיכה?"

לא פחדתי, הסתכלתי ישר לתוך עיניו, "מי אתה?"

רייז נראה פגוע, הוא עזב את חולצתי והתרחק בכמה צעדים. "ברצינות? את לא מזהה את הערפד החתיך הזה שהתאהבת בו מעל הראש?" הוא נגע בחולצתו בשתיי ידיו בכדיי להדגיש על מי הוא דיבר.

גילגלתי עיניים. "תענה רייז. אתה לא עד כדי כך מטומטם."

חיוכו השטני הופיע על שפתיו, חיוך שלא אהבתי לראות ובישר רק רעות. "זה הורג אותך, נכון? הורג אותך לדעת שיצאת עם מישהו ששיקר ושיחק בך במשך כל כך הרבה זמן."

לא הספקתי להגיב, לא שידעתי מה לומר כי הוא צדק, אך צחוק מתגלגל ומרושע התנגן לאוזני. הסטתי את מבטי מרייז לעברו.

"נערה מסכנה, בני פגע בך? אני מקווה שזה כאב."

"אין סיכוי.." מלמלתי, כמעט חסרת קול. היה זה לוק שדיבר אליי. "אתה...?" הסתובבתי לעבר רייז, "אביך?"

רייז התעלם ממני ונגע בידו בסורגים שהפרידו בינינו, "אם את חושבת שזה נגמר בזה שהצלחתם לכלוא את שנינו, את טועה טעות חמורה, נסיכה. הדם שלי ינקום בנו." הדם שלו?

אני לא יודעת בדיוק מה קרה אחרי זה, כנראה התעלפתי כי שדה הראייה שלי החשיך בפיתאומיות ונפלתי ארצה.