a vampires revenge

פרק 10 (חלק ב)

השעון הראה על השעה 11:00 מה שאמר שהיום האדום היה קרוב בצורה מפחידה.

אבל לא התייחסתי לזה, הייתי עסוקה ושקועה בשיחה., לא היה לי זמן לבזבז על יציאה לעולם האנושי.

"זה לא מעניין אותי." הרמתי את קולי בחדות.

דרק נרתע לאחור, "נסיכה, עד כמה שהייתי רוצה איני יכול לגלות לך. בבקשה הפסיקי להתעקש."

"מה זה אמור להיות כל הרעש היה?" סטפן נכנס לחדר שלי מבלי לבקש רשות. "שומעים אותך מבחוץ רייבן. קרה משהו?"

דרק עדיין הביט בי ואני בו. אולי לא אצליח להוציא ממנו משהו אבל מסטפן אין סיכוי שאני לא אקבל את המידע שאני רוצה. עצמתי את עייניי "אינני זקוקה לשרותך יותר דרק, אתה מוזמן ללכת." דרק לא התווכח, כמה שניות אחריי שהוראתי לו ללכת נשארנו רק סטפן ואני בחדרי.

"איזה רשמיות," סטפן גיחך, "זה לא מתאים לך."

"איך לעזאזל הגעתי לפה? הייתי מול רייז, מול התא שלו, והשניה הבאה אני מוצאת את עצמי בחדר שלי, במיטה שלי." סטפן פתח את פיו לענות אך עצרתי אותו. "איפה החברות שלי? איך תפסתם את רייז?"

חיוך שובב הופיע על שפתיו של סטפן, "לענות לך על הראשון ראשון, או על השני ראשון, או ש..?"

"אני רצינית." מלמלתי, אך לא הצלחתי להסתיר את החיוך על פניי.

סטפן התיישב לידי על מיטתי, "זה לא כזה מסובך: קודם כל, בליי הוא זה שמצא אותך למטה. הוא זה שהביא אותך לכאן."

שפשפתי את ראשי בעזרת ידי, "צדקתי. ידעתי שנתנו לי מכה בראש. אני לא סתם התעלף ככה."

סטפן הרים כתפיים והמשיך "שנית: חברות שלך הלכו הביתה. הן בסדר גמור, לא עשו להן כלום. אפילו שהן טיפלו יפיפה בחמישה שומרים והשכר על כך היה אמור להיות שעות בכלא. אם בליי לא היה מתערב הן היו יכולות להביס את כל השומרים במקום, דיי חזקות חברות שלך."

נשפתי בבוז, "אם חבורה של בנות בגיל העשרה מצליחה להמם קבוצה של שומרים בכירים המצב פה ממש גרוע." 'אל תדאג, יהיה קל להסיח את דעתם.' הוא צדק. ואנחנו הבאנו את ההוכחה החותכת לכך. למה בליי היה למטה בכלל?

"רייז." השם החזיר אותי להווה בכמה שניות, "זה מאוד פשוט, כנראה שבאותו יום שהוא רדף אחריך הוא בעצם התכוון לשחרר את לוק מהכלא. השומרים שהיו על המקום הצליחו לעצור אותו ולהכניס אותו לכלא בתורו."

'השומרים שהיו על המקום.'.. אבל לא היו שומרים, אני זוכרת טוב מאוד. באותו יום התעצבנתי על דיימון וכשיצאתי כל השומרים לא היו פה. לא התכוונתי להסתיר את זה מסטפן. אני צריכה את כל התשובות שאני יכולה לגייס. "אמרת שהיו שומרים רק ליד התא של לוק, אבל איפה היו כל שאר השומרים, השומרים של הטירה?"
"בליי." התשובה היתה מיידית. "הוא ודרק הוציאו את כל השומרים של הטירה לאיזור אימונים. הם אמרו שמשהו גדול הולך לקרות והם זקוקים לאימונים נוספים."
עוד פעם בליי. והפעם הוא קשור לעובדה שרייז בכלל הצליח להכנס לטירה. הוא לא היה נכנס לוליי היה מקבל עזרה ממישהו. "גם אתה היית שם?"
"מה, אני לא שומר?" סטפן צחק למשמע השאלה, "אני שומרך האישי , נסיכה. אני זה שהכי צריך את האימונים האלה."
הנהנתי. הוא כבר ענה על כל שאלותיי. אמרתי לו בקשר לבליי ולתוכניתו אך הוא לא לקח אותי ברצינות, אני צריכה את אחי. "סטפן, מתי דיימון יחזור?"
"מי יודע." הוא הרים את כתפיו. סטפן קם על רגליו וקד לי קידה קטנה. "היום האדום התחיל ומתפקידי לשמור על הטירה להערב, אני מצטערת אבל אני חייבת ללכת, נסיכה."
נאנחתי ונשכבתי אחורה על מיטתי. רק אז שמתי לב שחדרי; הקירות, הרעיטים ובעצם כל דבר אחר היה אדום, אדום ככה, אדום דם. כן, בהחלט יום אדום. מעניין למה קראו לו ככה? "אל תעשה את זה. אתה רוצה שאני אשים אותך בכלא רק בגלל שהשתחוות לי? אסור לך לקוד, זה חוק."
סטפן חייך בעקבות תגובתי הילדותית. "צודקת, נסיכה." ובמילים אלו יצא מן החדר, משאיר אותי לבד בחדרי הצבוע באדום דם.