כבר רבע שעה שאייל יושב על המיטה שלו עם הטלפון בידו, מתלבט מה לכתוב. הוא מתחיל להקליד ומיד מוחק, ואז מקליד שוב ומוחק שוב.
בסוף, הוא מחליט להגיע ישר לנקודה ולהשאיר את זה קצר ולעניין.
"תבוא היום".
פחות מכמה שניות אחר כך, לפני שאייל מספיק לכבות את המסך, הוא רואה שההודעה נקראה. הוא ממתין בציפייה לתגובה, אבל אחרי כמה רגעים, הסטטוס של הנמען שוב משתנה לנראה לאחרונה.
אייל נשכב אחורה באנחה, מחזיק את המכשיר מעל פניו ומחליט לקחת צעד אמיץ, בתקווה שלא יתחרט עליו אחר כך. מבלי לחשוב פעמיים, הוא לוחץ על כפתור החיוג ומחזיק את הטלפון ליד אוזנו. זה עכשיו או לעולם לא.
איתי יושב על הרצפה בחדרו, נשען על המיטה ולוגם שוב מבקבוק הערק שכבר כמעט נגמר. "תבוא היום", הוא קורא את ההודעה, וזה גורם לו לגחך. לא רק שאיתי שיכור מהתחת ולא יכול לנהוג, אייל הוא האדם האחרון שהוא רוצה לראות עכשיו.
פתאום, הטלפון שלו מתחיל לצלצל, אבל לא בצלצול הרגיל שלו, אלא בשיר "מכאן ועד הנצח" שמעיד על המתקשר.
איתי מחליט להתעלם מהשיחה ולתת לו להגיע לתא הקולי. "ורק איתך אני זורח, את כמו חלום, מתגשם כאן למולי," הוא שר בקולי קולות יחד עם הצלצול, ומרשה לעצמו לזייף כי הוא נמצא לבד בבית ולא על הבמה בקיסריה. הוא ממשיך לשיר גם כשהצלצול מפסיק.
כשהמכשיר מתחיל לצלצל בפעם השנייה, איתי משתתק. הוא מהסס לרגע, ואז, מכיוון שהוא לא מסוגל לעשות החלטות חכמות במצב שהוא נמצא בו עכשיו, הוא מחליט לענות.
"מה אתה רוצה?" הוא שואל בתקיפות, מנסה להסתיר את הרגשות המציפים אותו ללא הצלחה.
"תן לי לעשות איתך שלום, תדבר איתי," הייאוש ניכר בקולו של אייל, וזה גורם ללב של איתי להתכווץ.
איתי לא יודע איך להגיב, אז הוא לא. מצד אחד, הוא מעולם לא אהב אף אחד כמו שהוא אהב אותו. אייל היה כל עולמו של איתי, והוא עדיין. אבל מצד שני, הוא לא מרשה לעצמו לסלוח לאייל על מה שהוא עשה לו.
אחרי רגעים אחדים של שתיקה מביכה, איתי מחליט לאזור אומץ ולהגיד את מה שיושב על לבו. "חיכיתי, חיכיתי, אולי אתה תבוא,"הוא לוחש, אבל חזק מספיק כדי שאייל ישמע אותו בבירור. "אבל לא באת. ופתאום אחרי כמה חודשים אתה מתקשר אלי משום מקום. מתי כבר תפסיק להתעלל בי כך?
"אני מצטער," אייל עונה מיד, הקול שלו צרוד. "אני חושב עליך כל הזמן, באמת. היא כלום בשבילי, כמו כל הקודמות לה. רק אותך אני רוצה."
"אתה עשית מהלב שלי בדיחה," איתי אומר ומושך באפו, "לקחת הכל, מה אתה צריך? מה אתה רוצה ממני?"
"אותך," הוא מתעקש. "כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדיך. יש בלבי מקום רק בשבילך, ולא בשביל אף אחת אחרת. תודה, גם לך נשאר, בוא נשכח את העבר. בוא נחזור להיות כמו פעם."
לשמע הקול מעורר הרחמים של אייל, העצב של איתי מתפוגג והוא מתמלא בשביעות רצון ויוהרה. חודשים אחדים לפני כן זה היה הוא שהתחנן לאייל להחזיר את המצב לקדמותו, ועכשיו אייל חוזר אליו על ארבע.
"אתה חסר לי בנוף," איתי אומר בהיסוס, "אני מתגעגע. אולי תבוא אלי, נשב ונדבר?"
"עשר דקות," אייל עונה במהירות ומנתק את השיחה.
