פרק 6

13 3 0
                                    

נ.מ ג'יין

השעון צלצל. מכריז על סיום ההפסקה. התחלתי ללכת לכיוון המלתחות כדי להחליף לבגדים שמתאימים לשיעור לחימה. בשיעור לחימה לא היינו חייבים ללבוש את מדי האקדמיה. כל אחד בחר מה ללבוש. מה שמתאים לנשק שלו, או לכוח שלו.
לבשתי חולצה לבנה פשוטה, כפפות שריון זהובות, חצאית שחורה, ואת חלקי השריון לרגלים (אני לא יודעת איך קוראים לזה) הזהובים. מבחוץ לא נראה שיש עלי נשק. יצאתי לזירת הליחמה וחיכיתי שם.
שיעור לחימה משותף לכל השכבות מה שאומר...
"אחות קטנה. את מוכנה לשיעור לחימה הראשון שלך באקדמיה?" שאל אותי שיין מאחורי.
"זה לא כאילו לא נלחמתי לפני." אמרתי במשיכת כתפיים. הוא היה לבוש כמוני רק במכנסיים ולא בחצאית. והיה לו סרט יד שהעיד עליו בתור ראש מועצת התלמידים.
"נכון. ועדיין. את לא לחוצה?"
"אפילו לא קצת. שמעת שיש תלמידים שהם לא בני אנוש השנה?"
"כן. אני יודע. אני ערכתי להם סיור בבית הספר." הוא נאנח
"יש בת דרקונים אחת בכיתה שלי."
"אוקיי."
"אתה חושב שיש לה יתרון לא פייר בשיעור לחימה? היא בכל זאת בת דרקונים."
"לא, כי לך אין בכלל יתרון."
"אוי תסתום." הבחנתי בראיה. היא הייתה לבושה בשריון מסורתי של בני הדרקונים, חלקי שריון כסופים על הרגליים, על הכתפיים, מכנסיים שחורים קצרים, כנפי בד שהיו קשורים בצדדי רגליה, חגורה עבה, וחולצת בטן לבנה. טוב, לא בדיוק השריון המסורתי.
היא עמדה ללא נשק. לא שהיא הייתה צריכה אחד כזה. הטפרים שלה סיפקו לה אחד כזה.
היא דיברה עם האלף ממקודם ועם עוד כמה יצורים לא אנושיים.
המורים הגיעו. "תסתדרו בשורות!" הם צעקו.
הסתדרנו לפי כיתות. שמתי לב שבכל כיתה בשנה הראשונה יש יצור. כלומר חמש יצורים שהתקבלו.
"השיעור ילך בצורה חלקה. השמות יוגרלו ונערוך טורניר. לכל זירה יהיה מורה שופט משלה. כל מוות יחשב פסילה מידית. ישנם שלוש דרכים שבהם אתם יכולים לנצח בקרב. אחת, להוציא את היריב מהזירה. שתיים, לגרום לו להיכנע. שלוש, אם הוא לא יכול להילחם יותר. לכל אחד חילקו בכניסה פתק עליו כתוב מספר הזירה שלו ומספר הקרב. קרבות מוצלחים לכולם."
הבטתי בפתק שקיבלתי. קרב מספר שלוש בזירה חמש.
"בהצלחה ילדה. תשתדלי לא להרוג אף אחד." שיין דפק לי על הראש והלך משם.
"תסתום אתה!" צעקתי אחריו והלכתי לזירה  מספר חמש.

אני לא יודעת ⁦ಥ⁠‿⁠ಥ⁩⁦ מוזמנים להציע הצעותWhere stories live. Discover now