חורגים מהגבולות

פרק 5: כריס

״תודה, אחי. על שהתנקמת בכלבה על הכריך נקניק שלה.״ צחק ניק וטפח על כתפי באות הוקרה.
״בכיף, אחי. רק תגיד מתי.״ השבתי וגיחכתי.
מה שקרה אמש במגרש הפוטבול, הפכו את חייה של קטלין לגיהנום. הזהרתי אותה לא להתעסק איתי, אבל היא, בעקשנות האופיינית לה, בחרה להתעלם מהאזהרה שלי.
כשצעדתי לכיוון הלוקר שלי כדי לקחת את ספר הביולוגיה נתקלתי בגרייס ובכת השטן שלה, הן צחקו, לא ברור על מה, לכן ניגשתי אליהן, ״היי מותק, מה איתך?״ אמרתי ודחפתי את לשוני לירכתי גרונה של גרייס. היא השיבה לי באותה לשון מתחכמת ואמרה, ״ מצויין בייב״ בחיוך מתגרה.
״אז.. על מה אתן צוחקות?״ אמרתי בנימה עוקצנית וקרצתי לעבר חברתה הג׳ינג׳ית של גרייס, מאדי.
״על קטלין, דא. הכלבה בחרה להתעסק עם הבחורה הלא נכונה ואז משלמת על זה. תראה,״ אמרה גרייס בנימה אפלה והראתה לי את התמונה של קטלין, רטובה עד היסוד, באמצע מגרש הפוטבול, כשכולם צוחקים עליה. לפתע.. הרגשתי צורך לגונן עליה, לעצור את הכלבות האלה, אבל לא עשיתי את זה. אם הן יחשבו שאני מנסה להגן עליה הן עוד יתנכלו לי.
״וואו בייב, כל הכבוד, איזו תמונה יפה״ אמרתי בחיוך שטני ודחפתי את לשוני לתוך פיה. בדיוק אז, קאט עברה מולנו, עם ג׳ינס כחול דהוי עם קרעים בגזרה צמודה, חולצה לבנה צמודה שהבליטה את שדיה הממוצעים, נעלי אולסטאר שחורות וקפוצ׳ון שחור רחב. היא הלכה בהבעה חסרת חיים עם האוזניות האלחוטיות באוזניה. היא הסתכלה עלינו לרגע קט ואז המשיכה לכיוון היציאה מהמסדרון, שמוביל לחצר האחורית, רציתי ללכת אחריה.. לראות לאן היא הולכת.. אבל גרייס החזירה אותי למציאות כאשר התנפלה עליי לחיבוק דוב. לא שמתי לב אליה באמת, ראשי הלך יחד עם הבחורה שיצאה מבניין בית הספר