תומאס : ואינה אנחנו כאן , אמא ואני ישבנו מול המנהל "גברת ...... " "תקרא לי מוירה " אמרה בקול נוקשה , לא פעם ראשונה שאני פה ,האמת שסוף כול סוף הוא שינה את הריפוד של הכיסאות, זה די נחמד "אנחנו רואים בחומרה את המעשה של תומאס " אמר בקול מאופק , זה אשמתי ? הוא דרש את זה !!!!!!!! "תפרט ...... " "אין צורך " "יש " ישר קטע אותי "חוץ מלשבור שולחן לגרום לילדה להתעלף ולילד לשבור את שתי הרגליים , כלום " אמר , מה לעשות ?
הייתי חייב לשבור את השיאי האישי שלי
נראה לי אבל התאמצתי יותר מדי ?
הוא הסתכל אליי ועל אמא ברצינות "אחרי השיחה עם המורים החלטנו שתומאס ......." "אין צורך לומר , אנחנו נלך " קטע אותו אמא , היא קמה ממקומה "מודע מקרב לב על הנסיון שלכם לשלב פה את תומאס ,תומאס הולכים " אמרה לי "אפילו לא סיימתי..... " "אין צורך שתייסים את דבריך אדוני " אמרה לו אמא קמה מסדרת את השימלה הכחולה שלה "בוא תומאס הולכים " אמרה וקמתי הולך אחריה . היא הייתה מאוכזבת , אין ספק ,זה ראיתי במבטה , היא לא הייתה כועסת הוא עצובה,פשוט מאוכזבת , ראיתי את זה במבט שלה בברור "אני מצטער ..... " "תפסיק להצטער על מה שלא בשליטה שלך " אמרה בכעס , הייתה שתיקה ,אחשב היא בהחלט כעסה , הסתכלתי דרך החלון , רחובות היו ריקים , ומי שהיה בהם היו אנשים עם מטריות שחורות , כמה טיפוסי ללונדון ,לא היה לי כוח לריב איתה , ולה לא היה כוח לריב איתי , זה ידעתי בברור , היא עצרה ליד הבית "תכין מזוודה " אמרה לי שנכנסו אביתה "את מתכוונת לשים אותי בעוד פנימייה לא יעזור , יעפו אותי במילה " אמרתי לה בכעס , לא היה לי כוח כבר "משם לא יכולות לעיף אותך " אמרה לי ,גיכחתי "המזוודה בעליית גג ,תכין אותה " אמרה לי "למה את עושה את זה?" שאלתי אותה , היא הסתכלה אליי "כי אתה חשוב לי תומאס " אמרה והלכה לחדר שלה ,נאנחתי , אין טעם להתווכח עם אישה , כי הניצחון כבר אבוד מראש. עליתי לעליית הגגג לחפש מזוודה שלי , היו שם מלא קופסאות , אמא לא הספיקה לפרוק את כולם ב6 שנים שאני גרים פו ?
חיפשתי את המזוודה , לעזאזל, מישהו סידר פה מתי שהוא ??!!!!!!
כי ממה שאני רואה אף אחד לא טרח אפילו לעשות זות , חיטטתי בקופסאות במטרה למצוא את בניהם את המזוודה , פיתאום מאחת הקופסאות ראיתי בזווית העין קופסאת קטיפה ירוקה . ניגשתי לקופסא , היא הייתה נראת ישנה , שונה מכול הקופסאות , לכחתי ממנה את קופסאת הקטיפה הקטנה שהייתה באה . פתחתי אותה , היא שם טליון , בטליון היה בלוט , הוא היה בצבע כסף , נו באמת , מה כבר ציפיתי שהיה שם , שיחקתי טיפה בבלוט ואז הוא נפתח , בפנים היה פתק , לכחתי אותו , פתחתי אותו "1.1.1980 , אתה עדיין לא כאן ,עברו כבר שנתיים מהחורף ההוא , אתה הבטחת , הבטחת !!!!! אני כועסת שאתה לא מגיע , אבל אני יחכה כמה שצריך אוהבת " היה כתוב , לא אבנתי מה זה אומר , הייתי מבולבל ,מי כתב את זה ?
ולמי זה נכתב ?
המשכתי לחטט בקופסא , היו של תחפושות ,חרבות מעץ , והיו שם מכתבים , לא מאת מכתבים ,מבטי נתקל בכותונת , כותונת לילה , הכותונת הייתה בצבע תכלת בהיר , היא הייתה של מישהי , זה ידעתי בוודאות , לא הצלחתי להבין למה זה פה , חיפשתי עוד דברים ומצאתי ספר , ספר היה בעל כריכה לבנה "תומאס ?" שמעתי את אמא קוראת מלמטה , סידרתי ישר את כול הדברים בקופסא....... הוא אינה המזוודה !!!!
"אני פה פשוט לכך לי זמן למצוא את המזוודה " אמרתי לוקח את המזוודה , פיתאום ראיתי שהחלון פתוח , מוזר , מעוד מוזר , סגרתי אותו , היה אליו קצת קרח , רק התחיל הגשם , איך כבר הכול קפוא !!!!!!!! , ירדתי למטה עם המזוודה "אתה צריך למהר תומאס , בקצב הזה לא תהיה מוכן גם עוד שבועיים !!!!" אמרה אמא
YOU ARE READING
The son of the last boy / הבן של הילד האבוד
Terrorאגדות , לכולם קראו אגדות בילדות , ומי שלא קרא אגדות לפחות שמעה אליהם , עם זו סינדרלה ונעל הוא אם זה התפוח של שילגיה הוא עם בכלל מדובר בפלין ריידר , הנסיך עם הסוס הלבן , מי לא האמין באגדות שהיה קטן . איך מגדלים שוכחים , שוכחים מאגדות , מהפיות ,אבל מ...
