וואןשוט בן גבוטריץ' (הכל בהומור!)

אל תקראו את זה בבקשה מכם

הקריאה על אחריותכם בלבד!
(הכל בהומור!)

פאנפיק על בן גביר וסמוטריץ'

ההתרגשות הייתה בשיאה במטה הציונות הדתית. כשגילו פעילי המפלגה שקיבלו בבחירות לא פחות מ-14 מנדטים, הגברים פצחו מיד בריקודים ובשירה. מאות גופים מיוזעים התחככו זה בזה, אבל אף אחד לא ייחס לזה חשיבות; אף אחד חוץ מאיתמר, שכנראה היה היחיד שמצא את הסיטואציה הומואירוטית.

אנשים טפחו על שכמו ובירכו אותו לרגל ההישג המרשים, אבל הוא לא הצליח להקשיב. למרות הניצחון הגדול ולמרות ההמולה שהתרחשה סביבו, כרגע העסיק אותו רק דבר אחד: ההבטחה שלו לבצלאל.

אחרי כמה חיבוקים ולחיצות ידיים, הוא מיהר לצאת מהאולם והתחמק מכתבי החדשות שנהרו בעקבותיו. בסופו של דבר הוא הצליח לאבד אותם, מצא את דרכו אל המסדרון המוכר, ונעמד מול הדלת האחרונה.

לפני שהספיק לדפוק על הדלת, היא נפתחה.

"הנה אתה," חייך אליו הגבר מתוך המשרד וסימן לו להיכנס. "כבר התחלתי לדאוג."

איתמר שלח חיוך מהפנט בחזרה והתקרב, סוגר מאחוריו את הדלת. הוא אחז במותניו של האיש ומשך אותו לכיוונו עד שהמרחק ביניהם היה אפסי, חזה נוגע בחזה, מפשעה במפשעה. באיטיות, שניהם עצמו את עיניהם ושפתותיהם התקרבו עד שנפגשו לנשיקה, שהתחילה עדינה ורגועה ולאט לאט החלה להתלהט.

בצלאל שלח קדימה את זרועותיו וליפף אותן סביב צווארו של איתמר, מטה הצידה את ראשו כדי להעמיק את הנשיקה ומשרבב את לשונו בין השפתיים הרכות. בהתאמה, איתמר אחז במותנו של הגבר ביד אחת, והחל לפתוח את כפתורי חולצתו ביד השנייה.

לאחר כמה דקות שפתותיהם נפרדו, והם עמדו זה בזרועותיו של זה, עיניהם נעוצות אלו באלו. החדר היה שקט, והקולות היחידים שנשמעו היו נשימותיהם הכבדות ותקתוק השעון, ובמרחק המולת הבוחרים שעוד חגגו באולם.

"איתמר," בצלאל שבר את הדממה, עצור נשימה מהנשיקה הסוערת, "אני מקווה שלא שכחת."

איתמר השיב לו בחיוך ובמנוד ראש לשלילה. הוא דחף את כפות ידיו אל מתחת לחולצתו של האיש והחל ללטף את גבו, ולאחר שייצב את נשימתו, ענה בקולו, "לא שכחתי."

אם העם היה יודע שבן גביר וסמוטריץ' זוג אוהבים, לא היו מצליחים לנחש מה תפקידו של כל אחד מהם במיטה. למרות חזותו המחוספסת של איתמר, ביחסי מין הוא מעדיף להיות כנוע ומתמסר, ובצלאל משלים אותו בדומיננטיות חייתית.

אבל אז, ביום הכרזת תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 של ישראל, זה עמד להשתנות. כשבצלאל איחד את מפלגתו עם עוצמה יהודית, הוא הציב לאיתמר מספר תנאים: הוא יהיה יושב ראש המפלגה, שתיקרא 'הציונות הדתית' באופן רשמי, ובנוסף, שאם בבחירות הבאות יקבלו 14 מנדטים או יותר - הוא רוצה להתנסות בצד השני של משכב זכר.