מאחורי המחשבות

נטע: נטע צריכה שמלה

"תחזיק את זה... ואת זה. אוו גם את זה אני רוצה למדוד." וואו זאת מהממת וזאתי מושלמת. איך אני אבחר? כולן כל כך יפות!

אני כאילו לא יודעת איזה צבע יחמיא לי יותר. ירוק בקבוק? ורוד בייבי? אולי בכלל ללכת על ארגמן?

כמה שמלות כבר לקחתי? אין לי מושג, אבל טום נראה שהוא מסתדר.

"מה היתה הבעיה לקחת סלסלה תגידי לי? איך אני הפכתי להיות הסלסלה?"

העפתי לעברו מבט והכל נשאר לו בידיים, אני לא רואה למה הוא מתלונן? סך הכל בגדים? למה להגרר עכשיו עם עגלה סתם, זה כל כך מיותר...

"אין טעם טום, אתה לא מבין?" נאנחתי וחזרתי לסטנד הקרוב. 

עברתי עליו כבר אבל אולי פספסתי משהו עם העיניים? אולי אני פספסתי בדיוק את השמלה שאני אתאהב בה? אסור להסתכן בדבר כזה, אני לא אסלח לעצמי לעולם אם נצא מפה בידיים ריקות.

כל הקרב הזה לשווא? על גופתי.

"לא אני לא מבין! תראי אותי, הפכתי לפאקינג משרתת! למה אני העגלה?!" עצרתי את חיפושי והסתובבתי אליו.

אם ברגע זה פספסתי את ה-שמלה בגללו, הוא איש מת.

"כי אחרי המדידות אנחנו יוצאים מפה עם שמלה אחת בלבד, נכון? אני צריכה רק שמלה אחת לחתונה. אז מי צריך עגלה בשביל ללכת לקופה עם שמלה אחת?" אני כאילו באמת לא מבינה איך הוא לא מבין שאני צודקת?

"כי אני סוחב את כל החרא הזה עד התא הלבשה! עכשיו נראה לי כמו זמן נהדר לעגלה." אבל אתה מסתדר נהדר מאמי! 

אוף, הוא כמעט ומוציא לי את כל הכיף בציד השמלות הזה. כמעט.

טוב מה, לפרוש כאן ולהסתכן בעובדה שפספסתי שמלה? אולי היא תהיה השמלה שאני אבחר? אני יכול להיות אצא מכאן בלי שמלה? אז הוא בטוח יתעצבן ויהיה לו רק את עצמו להאשים.

"נטע אני כבר לא רואה לאן אני הולך." אני שומעת אותו מדבר אבל לא רואה חצי מהפנים שלו בגלל הר הבגדים. אולי טיפלה הגזמתי?

"טוב טוב, אני חושבת שאין יותר שמלות שמעניינות אותי. בוא לחדרי הלבשה." נוותר לו קצת, הוא עובד כל כך קשה המסכן, נקנה לו איזה גלידה בדרך הביתה. צ'ופר מה... לא כזה קשה לספק גבר. 

מדדתי הכל בקצב משטרתי. אני כאילו לוחמת מוסד מזה הדבר הזה. אפילו לא הייתי צריכה לשאול אותו שאלות שאני יודעת שלא יהיו לו התשובות אליהן. 

"למה אמרת שאת צריכה את העזרה שלי שוב?" שאל מבעד לדלת התא.

כי כיף לאמלל אותך מה זאת אומרת, מה לא ברור פה? ומאיה עסוקה בבגרויות שלה ושקד ליטרלי בחו"ל כרגע. אז כן מאמי, לא היית האופציה הראשונה שלי. היית ברירת מחדל בלבד.

"הינה עכשיו נתקעתי עם שתי שמלות ואני צריכה שתגיד לי מה יותר יפה." יצאתי מהתא עם אחת משמלות הארגמן שתפסו לי את העיניים מהרגע הראשון שנכנסתי לחנות, אבל לא נגיד לו. "מה אומר?"

פוזה לפה פוזה לשמה, תחת בחוץ, אה? איזה חברה כוסית יש לך.

"הייתי נותן בך."

דפקתי את כף ידי בפנים באנחה וחזרתי לתא. למה ציפית ממנו להערה מתוחכמת על השמלה?

"אני יודעת שהיית נותן בי אידיוט, אתה נותן בי בלי קשר לשמלה!" קראתי. 

ברור שתתן בי, אני אישה ששווה לתת בה. 

אני גם הייתי נותנת בו יותר אם היה משקיע קצת יותר. 

"בסדר, אז השמלה יושבת עליך אש." הוסיף. טוב, לפחות זאת הערה שקשורה לשמלה... איכשהו?

החלפתי לשמלת האדום סקרלט, שהן אולי מאוד דומות במבנה, אבל הבד פה אחר. אז המרקם נראה קצת שונה על הגוף. אני לא בטוחה אם היא מתחברת לי טוב עם הצבע עור שלי יותר מהראשונה.

יצאתי החוצה ושוב דיגמנתי לו, "וזאת השנייה. מה אומר? מה יותר יפה?" 

כאילו ממש אפשר לראות במראה איך האור נופל שונה על האדום הזה. 

הוא שותק. הוא שותק הרבה זמן. הוא רציני לא רואה את ההבדל?

הסתובבתי לעברו בבהיה, "טום. מה אתה אומר על השמלה הזאת? ואל תגיד שהיית נותן בי שוב."

הוא רצה להגיד שהוא היה נותן בי שוב. אני ממש רואה את זה על הפרצוף שלו. 

"אני חושב שאת נראית מתוחכמת מאוד. יש לה מיסתורין מרגש שאני חושב שמחמיא לך בצורה לא נורמלית." חיוך גאוותן עלה על פניו.

"אתה לא מבדיל ביניהן הא?" חייכתי לעצמי. איזה אידיוט. אני חולה עליו.

"בשום פאקינד צורה." אני רואה שהוא מנסה למצוא את ההבדל, אבל הוא באמת לא רואה אותו! 

אלוהים, לבנים יש באמת ראייה מוגבלת.

בחרתי את השמלה השנייה. 

הוא עד עכשיו לא יודע איזו שמלה זאת.