חלק 1

417 8 1
                                    

נקודת מבט : אלכס

יום ראשון.

יום ראשון בבוקר.

זה היום השנוא עלי אוף "אני צריכה לקום עכשיו לבית ספר ברצינות יקום?" מלמלתי לעצמי ברמיזה של תסכול...

אני צחצחתי שיניים החלפתי בגדים סידרתי את השיער המתולתל שלי, כול מה שאנשים עושים בבוקר.

וחשבתי עלייה , *שוב* חשבתי עליה .

חשבתי עליה שחיכיתי לאוטובוס בזמן שהרכבתי את האוזניות שלי וחיברתי אותן לטלפון בעזרת בבלוטות'

חשבתי עליה בזמן שנסעתי באוטובוס לכיוון בית הספר שלי , אוף , בל הנסיכה איזה שם יפהיפה זה בל .

ואיך היא מצליחה עם החיוך המהפנט שלה לחדור לי למחשבות ,עם השפתיים הבשרניות האלה שלה שמרוחות בגלוס שקוף ,ה עיניים הירוקות שלה שמכוסות כמעט תמיד במשקפיי הראייה היפות שלה עגולות ודקות עם מסגרת כסופה ככ נוצצות ותמיד נקיות, והשיער ? השיער הבלונדיני המושלם והחלק להפליא שלה שנופל על כתפיה ומגיע באורכו כמעט עד הישבן שלה, ואמא שאני אתחיל בכלל לחשוב על הישבן של- דיי! אסור לי לחשוב עלייה ככה ! זה לא בסדר זה סוטה! זה מטריד! אבל עדיין הציצים שלה היו דווקא לא כול כך קטני- אוף!! אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייה ככה! ובכלל להפסיק לחשוב עליה היא ככ ואוו.

היא משגעת אותי.

היא פשוט משגעת אותי ואני נמשכת אליה כמו אל תוך סופה.

ירדתי מהאוטובוס ופגשתי את החברתי הטובה קמילה שבדיוק הגיעה עם אמא שלה באוטו , אמא שלי היא הייתה עסוקה היא עבדה מסביב לשעון היא בקושי בבית כי היא שומרת בכירה במג"ב , אבא שלי הייתה מחוץ לתמונה כבר מאז ההריון שלה ,הוא לא עזב אותה או משהו כזה הוא מת כשהם שירתו במג"ב ביחד והוא נורה על ידי מחבל ואמא שלי שהייתה בחודש שישי ילדה אותי וקראה לי על שמו אלכס זה שמי ושמו היה אלכסנדר אבל בגלל שאני בת היא קראה לי אלכס

הערצתי אותו מאץ שהייתי ילדה חלמתי להיות כמוהו גיבורה בגלל כל הדברים המדהימים שאמא אמרה לי עליו, אבל זה חלף לי מהר מאוד כי לא הכרתי אותו והתחום הזה לא מעניין אותי כול כך וזה כבר לא החלום שלי עכשיו אני רוצה לסיים את בחינות הבגרות שלי בשלום.

משהו מדהים קטע את מחשבותיי , למראה עייני ניצבה הילדה הכי יפה בכיתה י' שענדה על ידה צמיד שתומך בלהטבי"ם ושערה הבלונדיני היה אסוף בגומייה שחורה שרצית לקחת לה ולהשים על ידי כדי לסמן בעלות עליה ,חיוך של מלאך בקיצור : בל, בל הנסיכה

"היי!" הכרתי את בל מהיסודי כשהיא הצטרפה בפתאומיות בכיתה ו' והתחברה המהירות לכולם ותמיד היינו 'ידידות' לפחות ככה היא חושבת, ומאז...



הפנטזיה הוורודה שליWhere stories live. Discover now