חלק 2

210 8 4
                                    

נקודת מבט: אלכס

ומאז

מאז שראיתי אותה ילדה יפהפייה מאז הפעם הראשונה, מאז שהיא אמרה 'היי' ושבתה את ליבי בקול המלאכי שלה

אגב היי היא מדברת איתי ממש עכשיו פאק! "היי!"

נדפקתי סופית.

"בוקר טוב אלכס" "אהה בוקר טוב " מלאך הוספתי אבל רק במחשבותיי , לא רוצה אפילו לדמיין מה היא חשובה שהיא תדע את הרגשות שלי כלפיה למרות שידעתי שאין לה בכלל בעיה עם לסביות לא ידעתי אם היא כזו בעצמה אולי זה רק בגלל שהיא פשוט רוצה להתחבר לכולם פה , זה סופי היא לא יכולה לדעת מה אני מרגישה.

"אוקיי?" שמעתי אותה פתאום שואלת, קלטתי שבגלל שחשבתי עליה לא הקשבתי לה עצמה המצב שלי היה כזה גרוע אוף איך לעזאזל אני אמורה לדעת מה היא אמרה??

"בטח" אמרתי "וקמילה?" היא ידעה שקמילה החברה הכי טובה שלי "את צריכה שהיא תעשה משהו גם?", הלכתי על זה כדי להבין מה פספסתי "יש לה חוש אומנותי ממש טוב שהיא יכולה לעזור הרבה" הנחתי שזה קשור לאומנות משום שהיא יו"ר וועדת קישוט ומודעות לוח של בית הספר התיכון שלנו .

"האמת שאני צריכה את השלט ההוא עד יום שני הבא אז אם היא תעזור לך לזרז את זה ולקשט אותו אני אשמח ותמסרי לה את תודתי"

"ברור" עניתי היא הסתובבה והלכה .

מזל ,נזכרתי שבפעם הקודמת שהיא צירפה אותי לוועדת הקישוט שלהם והצטרפתי כי טוב ... זה ברור למה, בכול זאת היא ביקשה שאכין שלט חדש לקפיטריה עם התפריט החדש

התקשרתי לקמילה להזכיר לה שאחרי ההפסקה יש לנו ספורט.

למזלי , המורה למתמטיקה חולה והמורה היחיד שפנוי הוא המורה לספורט.

ניצלתי .

גם ככה לא היו לי כוחות להתמודד עם המכשפה הזאת ,וזאת לא הגזמה היא באמת מכשפה .

"אז ניצלנו מהמכשפה?" שאלה קמילה "כן למזלי אבל זה אומר שאני לא אראה את הנסיכה שלי" הוספתי בתסכול ,ידעתי שבל התכוונה להבריז מספורט כדי ללכת עם החבר שלה לקניון שליד בית הספר , כן לצערי היא הייתה תפוסה .

"את פשוט אובססיבית "אמרה קמילה ברמיזה של סרקזם וניתקה את השיחה .

היא איחרה, היא שוב איחרה סימסתי לה למהר.

"קמילה פה!" "היי!" אמרה בהתנשפות והתיישבה לידי, לקמילה הייתה אסתמה וזה אומר שהיא לא עשתה שום פעילות ספורטיבית אף פעם אבל האמת היא יחסית בריאה ורזה בהשוואה למישהי שלא עושה ספורט, היא בלי קשר ילדה יפה.

"את פשוט אוהבת לאחר לכול מקום אה ?" שאלתי בציניות, "לא!" "אני לא!"

"לא את לא ?" "אז למה איחרת נו בואי נשמעת איזו חללית נחתה עלייך הפעם?" עניתי בציניות משום שהייתי ילדה מאוד פחדנית וחרדה ציניות והומור שחור הייתה הדרך שלי להתמודד עם כול מה שעובר לי בראש.

"סתם לידיעתך איחרתי כי שמעתי בכי מהשירותים של הבנות ,ורציתי לדעת מי בוכה חשבתי לרגע שזאת את אבל נשמתי ונרגעתי ששלחת לי הודעה מהמגרש"

בכי ? מהשירותים ? "אולי זאת בל!?" צעקתי "טוב אני לא מזהה עדיין את הבכי שלה רק את שלך" אמרה קמילה "אני יודעת, תודה את חברה טובה " באלך לחפות עליי ואני אלך להציל את הנסיכה מהדרקון?" "חחח בדוק" ענתה קמילה היה לנו הומור כזה , רצתי מיד לשירותים

הגעתי לשירותים מתנשפת והסיוט שלי התגשם, בל... היא זאת שבכתה.

הפנטזיה הוורודה שליWhere stories live. Discover now