סודותיו של וולדמורט

פרק 39: סופי

נ.מ.סופי
כשחזרנו לחדר המועדון הבנתי רק כמה קטעי שיחה בין שאר חברי בית המעורבים, כי הם דיברו לפעמים באנגלית ולפעמים בשפה ההיא שאני לא מבינה.
"זו כאילו קבוצת המים?" אנבת' אמרה וגיחכה. הצצתי לכיוונה. נראה שהם התחלקו לקבוצות, אנבת' ישבה באותה קבוצה עם פרסי, טאם, לין וג'יני.
רגע, ג'יני?! אבל היא לא בבית המעורבים, דמבלדור אמר שרק מי שלומד בבית המעורבים יוכל לעבור דרך הקיר ההוא. כשהצצתי לכיוונם שוב פרסי החזיק המבורגר שמשום-מה היה כחול, אנבת' הסתכלה עליו וצחקה, טאם ולין החזיקו במזלגות וטעמו מסלט, וג'יני החזיקה כריך קטן. נגד עיניי הופיע על שולחן ליד אנבת' קופסא קטנה עם צ'יפס. אנבת' לקחה אותה ואכלה. נכון, יש את השולחן המיוחד עם האוכל! שכחתי ממנו לגמרי! אני די בטוחה שיש לנו גרסה קטנה שלו, לי ולאנבת' בחדרי המדריכות שלנו. עלינו לחדר המדריכה שלי, נעלנו את הדלת והתקשרנו לחברי המועצה, והתחלנו לדבר. לפתע נשמעה דפיקה על הדלת. ביאנה פתחה אותה ובפתח נגלו קיף, כשמימינו טאם ומשמאלו ג'ייסון.
"מה?" פיץ שאל בחריפות.
קיף ניסה להתחיל לדבר ואז הפסיק.
"הוא סיפר לנו" ג'ייסון אמר לבסוף, וטאם הנהן.
"על מה?" שאלתי בשקט.
"על האלפים" ג'ייסון ענה. כולנו קפאנו, וקיף התכווץ. ביאנה התפוגגה ונעלמה, ולא חזרה. הבעות פניו של פיץ השתנו במהירות, מנדהם, למאשים, לתוהה, ואז לכועס, וכך פניו התקבעו.
"איך יכולת?" הוא שאל את קיף בזעם.
דקס שלף משהו מכיס הגלימה והתחיל להתעסק איתו בלחץ.
"אתה יודע שזה אומר שאתה תגורש לגלות?" פיץ שאל בקול קפוא.
"נראה לך?" קיף שאל בהבעת פנים קפואה.
"זהו זה, בסוף השנה הזאת בהוגוורטס אני עוזב וכנראה לא תראו אותי עוד לעולם, חוץ מאם פוסטר תחליט לדחוף את את הריכוז שלה ולהרוס את השלווה שלי" הוא אומנם חייך, אבל בקולו היה כעס עצור.
"בוא, רוצה לשסף כמה בובות?" טאם שאל את קיף, שהנהן. שניהם הסתלקו. נראה שסוף כל סוף השניים דילגו על השנאה המשונה ביניהם, ונהיו חברים, ואיכשהו זה קרה בנסיבות שלא הבנתי. ג'ייסון המשיך להסתכל עלינו בעצב ובמבט המוזר הזה כאילו עבר הרבה בעיניו, (למרות שמה הוא כבר עבר? אידיוט!) ואחריי כמה שניות הוא עזב את החדר.