קודם כל. פרק ראשון עם שתי ספרות✨
דבר שני, תודה על מאתיים קריאות של הסיפור.
ואמ. לכבוד זה קבלו ספיישל שני פרקים חדשים.
פרק מספר שתיים עשרה יעלה כשיהיו חמש הצבעות לפרק כדי שיהיה לי איזשהו תמרון וחשק לכתוב 💪
איי לאב יו וממש תודה שאתם קוראים את החרא שאני כותבת.
-----------------------------------------------------------
*חמש שנים מאוחר יותר*
נ.מ ג'יין
רכבתי בראש הגדוד לצד שיין לכיוון ממלכת בני הדרקונים. שם נקבעה פגישה אליה ישלחו נציגים מכל גזע על מנת ליצור הסכם שלום בין הגזעים.
"אנחנו מתקרבים קצינה." אמר לי שיין. כל עוד היינו בתפקיד רשמי נאלצנו לפנות אחד לשני בדרגות.
"כן. אני רואה המפקד. איפה בדיוק אמורה להתקיים הפגישה?"
"בראש ההר."
"אני רואה." הסתכלתי למעלה. ראש ההר היה.... גבוה.
"אל תדאגי. בני הדרקונים הבטיחו שיהיה לנו מעבר קל ונגיש בעיר ושאף אחד לא יהרוג אותנו."
"זה מרגיע מאוד." אמרתי בסרקזם מוחלט
נעצרנו מול שערי ברזל עצומים.
"אנחנו נכנסים עכשיו לעיר של בני הדרקונים. תזכרו. אנחנו בשליחות שלום. לא באנו להילחם." שיין סובב את הסוס שלו ואמר לגדוד.
"כן המפקד."
השערים נפתחו.
"קדימה." אמר שיין.
התקדמנו עם הסוסים.
עלינו במעלה ההר.
עיר בני הדרקונים הייתה יפיפיה.
בני דרקונים התעופפו ברחובות.
נשקים נמכרו בכל מקום.
הגענו לפסגה ושערים נפתחו לנו.
ירדנו מהסוסים ונכנסנו.
זה היה חדר אבן גדול.
עם שולחן עגול עם מעבר באמצע. שנראה היה כאילו גולף מאבן ירקן.
כיסאות מאותה האבן סבבו את השולחן. בצד הרחוק מאיתנו של החדר היה חלון עצום.
מולו עמדה בת דרקונים בעלת קשקשים אדומים שהיו קצת יותר מדי מוכרים לטעמי.
זה לא יכול להיות חשבתי לעצמי
הכנפיים שלה היו מקופלות והיא חבשה שריון שלם עשוי מתכת אדומה כולשהי וחרב ענקית שהייתה נראת עשויה לבה הייתה קשורה בהתקן מיוחד שאפשר לה לשלוף את החרב גם עם הכנפיים.
זה לא יכול להיות
בת הדרקונים הסתובבה אלינו.
"ראיה." אמרתי
YOU ARE READING
אני לא יודעת ಥ‿ಥ מוזמנים להציע הצעות
Fantasyבממלכת קייטליס נמצאות מספר ממלכות. ממלכת בני האנוש האכזרית. ממלכת בני הדרקונים, צאצאי הדרקונים האדירים מימים עברו. רכס הרי הענקים הקפוא והמבודד שבצפון. יערות הפיות שוכני השלום. ומספר יערות קטנים אשר שייכים לאלפים אשר כמעט הוכחדו לפני שנים רבות בידי...
