נקודת מבט : אלכס
"בוקר טוב אלכס!" צעקה עליי בל בפעם השביעית כבר הבוקר "אני לא רוצה להיות שם בל , מה אם משהו יקרה ?? איך אני אוכל להסתכל על הרופאים ולא לרצוח אותם?" אמרתי ונאנחתי "אל תדאגי , אמא שלך תהיה שם והרופאים האלה הם הכי טובים בארץ!" - "מה אם הם לא טובים מספיק?" פרצתי.
בל נאנחה "אלכס זה יהיה בסדר וגם אנחנו צריכות לקום בכול מקרה כדי להוריד את האזיקים היום" אמרה בל בחיוך מתחבא בפניה "אולי לא נוריד אותם?" אמרתי בנימה מתבכיינת קצת "אני אוהבת שאת לא יכולה לברוח, זה מרגיש בטוח" אמרתי ונעמדתי מתחילה ללטף את בל בידי החופשית "את אוהבת את זה אה?" אמרה בל ושינתה את הטון שלה ליותר חמים ומחרמן כמו שרק היא יודעת לעשות.
"כן אני אוהבת את זה" עניתי באותה הנימה המחורמנת ממנה "אז"-נישקתי-אותה-על-השפתיים-ואז-על-הצוואר-"תוכיחי לי" אמרתי מכניסה את ידי החופשית מתחת לחולצה שלה "אני אוכיח לך"-אמרה-ונישקה-אותי-בחזרה-נשיקה-ארוכה-כזאת-"בזה שאני לא אעזוב גם אחרי שאשתחרר מהאזיקים".
נאנחתי ויצאנו מחדרי ,ישנו בבית שלי אתמול כי הוא קרוב יותר לבית החולים וגם התגעגעתי לאמא שלי אבל לא היה לנו זמן להכיר לאמא שלי את בל באמת בגלל אח שלי "היום זה היום" אמרה אמא כשנכנסנו למטבח והגישה לנו טוסטים "תאכלו מהר שנספיק לדבר איתו לפני הניתוח"-"לא שזה יעזור אם הוא לא ישרוד" קטעתי את אמא שלי "התכוונתי לרופא, אני הולכת לבקש ממנו לכתוב צוואה כי אם הבן שלי לא שורד אני"-"נטלי תרגעי" אמרה בל "זה יהיה בסדר אוקיי?" והניחה יד על אמא שלי שישבה לידינו.
"אמא אנחנו הולכות להוריד את האזיקים בתחנת המשטרה" אמרתי לובשת את המעיל שלי ובאה לצאת מהבית "איך הן יורידו אותם בלי מפתח?" שאלה אמא מהמטבח "הם פשוט יפרצו אותם או ינסרו אותם או משהו בסגנון" אמרה בל , מה שלא הרגיע את אמא שלי במיוחד.
"ממש הבהלת אותה שם" אמרתי ונכנסתי לרכב, נכנסתי מהצד של היד החופשיה שלי ועברתי מעלה הכיסא הרשון ופיניתי את ההגה כך שבל יכלה להיכנס כידה כבולה אליי זה משהו שכבר התרגלנו אליו "הבהלתי אותה למה?" אמרה בל התניע את הרכב שמה את ידה החופשיה על ההגה ומתחילה לנסוע "אמרת לה שינסרו עם משנו חד משהו שנעול על היד של הבת שלה" אמרתי ונאנחתי "סליחה" אמרה בל ונתנה לי חיוך יפה כזה שכמעט קפצתי עליה באותו הרגע.
"הנה סיימנו" אמר השוטר וחייך אלינו כשהאזיקים סוף סוף השתחררו אחרי שניסה נואשות לפתוח אותם בפריצה כי אמא שלי התקשרה לתחנה ודרשה שלא ינסרו את זה מאיתנו "תודה וסליחה על אמא שלי" אמרתי וצחקקתי "אל תכלאו שוב לאזיקים" צעק השוטר כשיצאנו מהתחנה וצחקק
"אלכס את בסדר?" לא עניתי לשאלתה של בל שחנתה את האוטו מחוץ לבית החולים, לא ידעתי מה לענות.
YOU ARE READING
הפנטזיה הוורודה שלי
Romansaהיי אני מופי (שם בדוי) וזה הספר הראשון שלי אז אני מקווה שתאהבו זה ספר רומנטיקה יפהיפה (אם תשאלו אותי) הוא קצת קשה ואולי גם קצת קיטשי היה: סקס זוג לסביות שברון לב בעיות בריאות הקריאה על אחריותכם בלבד כול הזכויות שמורות ואין להעתיק את הסיפור בש...
