Chapter 1

418 6 1
                                    

קים

יום לפני תחילת הלימודים

ישבנו על המיטה שלי וצפינו בסדרה האהובה עלינו כשתום שאל ״את באמת מתרגשת שזו השנה האחרונה שלנו בבית ספר המחורבן הזה? כי אני לא״
״כככןןןן!! אתה קולט שמחר זה היום הראשון של השנה האחרונה שלנו?! אני מתרגשת בטירוף!!״ סטרתי לכתפו בהתלהבות. ״יופי יופי.. אבל למה את מרביצה לי? מה אני עשיתי לך!?״
״די כבר בכיין. אוף תום אני מקווה שעדיין נשמור על קשר גם אחרי שנסיים ללמוד.. אני מודה שיצא לי לחשוב על זה די הרבה לאחרונה״. תום הביט בי ואמר ״מה את חושבת על זה מעכשיו? השנה עדיין לא התחילה בכלל וחוץ מזה את יודעת שאני לא מכיר את החיים שלי בלעדייך, את באמת חושבת שאצליח להתנתק ממך חתיכת קרציה קטנה ומעצבנת?״ הוא נע לכיווני ומחץ אותי בחיבוק. הפכתי אותו כשעליתי עליו ועשיתי את מה שהוא הכי לא סובל שאני עושה, נשכתי אותו. ״למי אתה חושב שאתה קורא קרציה!?״ צרחתי עליו וצחקתי תוך כדי שהלכנו מכות בצחוק ״אני נכנע! לאף אחד! את לא קרציה בבקשה תפסיקי!״ אמר בציניות. ירדתי ממנו ופרצתי בצחוק. "קרציה" הוא אמר שוב כדי להדליק אותי. "אתה רוצה שאני אכסח אותך במכות עוד הפעם?" שאלתי בצחוק "את יודעת שאני מוותר לך נכון? את קטנטונת, תוך שניה אני תופס אותך אם אני רוצה" תום אמר וצחק "אוקיי אוקיי" עניתי והרמתי את ידי בכניעה. אוף, אני באמת מקווה שלא אאבד אותו בסוף השנה הזאת. הוא החבר הכי טוב שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. תום הסתכל עלי וכאילו קרא את מחשבותיי הוא אמר ״את לא תאבדי אותי, אנחנו החברים הכי טובים מגיל אפס״. תום תמיד ידע מה להגיד כדי להרגיע אותי, הוא מכיר אותי יותר טוב מכולם. "צודק" אמרתי וחייכתי אליו.


התאהבתי בטעותWhere stories live. Discover now