חלק 15

141 6 3
                                    


נקודת מבט: אלכס

אוויר חדר בחזה לריאותיי שיט בל תפסה אותי! היא הולכת לכעו- "אלכס !! מטומטמת! מה לעזאזל את עושה?!" הטיחה בי בל בעודה דופקת באגרופיה על חזי "אני מצטערת בל" אמרתי בקושי בקול צרוד "את כנראה לא מבינה אלכס את לא מבינה את הכעס שעובר בי"-"הבנתי אוקיי? אני מטומטמת אני יודעת!" צעקתי והתחלתי לבכות "לא אלכס, אני המטומטמת השארתי אותך לבד במקלחת! ואני כועסת על עצמי לא עליך!" בל אמרה וחיבקה אותי חזק "אני מצטערת בל, לא הערכתי מה יש לי בידיים" אמרתי בקול צרוד "תודה לך"

"אלכס? היי את מאבדת הכרה שוב? חשבתי שבלעת מים!" הרגשתי את הטשטוש והרמתי את ידי באוויר בקושי "אלכס! לא! את את חתחת את עצמך?" אמרה בל מתחילה לבכות "לא הייתי נושמת מים זה דבילי" אמרתי "את דבילית! בל משכה את ידי ושמה אותה מתחת למים ואז עטפה בתחבושת המהירה שהייתה בערכת העזרה הראשונה בארונית שבמקלחת וסגרה אותה ולחצה בעזרת עצבעותיה על האיזור המדמם

"זאת לא הפעם הראשונה שלך נכון? זה בגלל שאמא שלך לא פה כדי לדעת אתזה! את יכולת למות! אלכס!" המשיכה בל לצעוק ולבכות "אני חושבת שזה כול הרעיון" אמרתי "את לא מצחיקה" אמרה בל וסטרה לי "אוקיי תרגעי זה בסדר בל, לא זאת לא הפעם הראשונה אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה כזאת" אמרתי מנסה להרגיע אותה נראה שזה לא עבד.

"לכי למיטה אני אנקה כאן ואם תעזי לעשות משהו דבילי כזה או אחר אני אקשור אותך" הטיחה בי בל "לא יכולת למצוא סיבה יותר טובה לקשור אותי מי אמור?" אמרתי מעורפלת בעוקצנות ונפלתי על המיטה

~'אני מסכימה'-'אלכס האם תקחי את בל להיות לאשתך? כן ברור שכן'-'אמא אפשר סוכריה?'-'בהצלחה בבית הספר'~

אשליות, אשליות אלה אשליות! ברגע שגיליתי שחיי המאושרים עם בל אישתי לעתיד וילדיינו שהיו רק אשליות אבל יום אחד יהיו אמת עומדים על הכף והזדעזעתי הסכמתי עם עצמי לדבר עם בל ולא עם הסכין שלי.

"אלכס היי את בסדר?" שאלה בל טופחת עדינות על לחיי במים מנסה לפקס אותי "כן כן אני בסדר" עניתי "אני חבושה נכון?" שאלתי "כן" - "אז אני רק צריכה לישון וזה יהיה בסדר מחר" בל הנהנה נשכבתי במיטה והיא עם הפנים אליי "מה את עושה כאן בל?" פלטתי "אני כאן כי אכפת לי אלכס ומזל שככה" - "תודה לך 'דובון אכפת לי' שלי הצלת אותי" אמרתי לבל נשקתי לה והנחתי את ראשי לישון.

"בוקר טוב נסיכה" - "שלא תחשבי שאני כבר לא כועסת על אתמול" אמרה בל וסובבה את גבה אליי "נוו קדימה את לא יכולה לכעוס על זה" חיבקתי את בל מאחורה ועטפתי את רגליה ברגליי, בל נהמה בכעס "את יודעת אתמול, כשהתעלפתי היו לי אשליות וראיתי אותך מסכימה להצעת הנישואין שלי, ואז שהתחתנו, ואת הילדה שלנו רוצה גלידה, והילד שלנו מתחיל תיכון" בל הסתובבה אליי "ו..?" אמרה בקול מתגרה "ודאיים בל את סקסית בלבן כול כך" אמרתי ונשקתי לשפתיה אבל כשבאתי להתרחק היא משכה את סנטרי בחזה כרוב אליה ואני נשבעת שהיא כמעט בלעה אותי "את באמת חושבת שנשיקה אחת מספיקה לי?" אמרה בקול מתגרה אחרי שניתקתי את הנשיקה איתה באי רצון כי הייתי צריכה לנשום.

"אני לא רוצה ללכת לבקר את דילן, זה עדיין כואב מידיי" בל התקרבה אליי "על מה דיברתם אתמול?" שאלה בל והניחה את ידה על צווארי מלטפת את לחיי עם אגודלה "אמרתי לו שאמא הלכה והוא היה מאוכזב כמוני, המטומטם הזה רוצה לחזור לכנוםייה שלו ברגע שישחררו אותו מבית החולים" אמרתי בטיפה של כעס "הבנתי, תדברי עם האחות תגידי לה שיש לו נטיות מסוכנות והוא לא ישב בבית ושצריך להשאיר אותו לחודש וחצי עד שיחלים לגמרי" הציעה בל, הנהנתי והלכנו להתארגן.

"הבנת?" אמרתי לאחות "כן , הבנתי, אני שמחה שאת דואגת לו והאמת שאימא שלך התקשרה וביקשה את אותו הדבר" אמרה האחות בחיוך ואני נכנסתי לחדרו של דילן.

"חודש!? את מבינה מה עשית אלכס?! א יודעת מה יקרה עם אני לא אהיה חודש בכנופיה שלי?" התעצבן דילן "ממש לא אכפת לי מצידי תנהל אותם מהטלפון! אתה יודע מה יקרה לך אם לא תישאר נוח בבית את החודש הזה ?? ושנינו יודעים שזה לא מה שאתה מתכוון לעשות!" אמרתי ונשמתי ארוכות כדי להירגע "אלכס את לא צריכה כול כך להתעצבן, הוא לא יכול לצאת בלי מלווה שחתם שזה אני את אמא שלך גם אם הוא יבלע צפרדע" חייכתי לעבר בל שהצליחה לעודד אותי "בליעה נעימה שתהיה לך אחי" אמרתי מנופפת בידיי יוצאת מהחדר.

"דאיים בל זה הרגיש כול כך טוב להגיד לו את זה! ראית את הפנים שלו?" צעקתי בשנייה שיצאנו מחדרו "את מאושרת כי הוא בטוח עכשיו נכון?" הנהנתי זה היה כמעט כאילו בל קוראת את מחשבותיי לא הייתי צריכה לדבר בכלל "אלכס יש לי משמרת בקפה את רוצה לבוא איתי?" שאלה בל "את עובדת בימי ראשון?" שאלתי "בדרכ לא אבל אני מחליפה עם לוקאס היום זה יום השנה שלו עם הבן זוג שלו" הנהנתי והלכנו לבית הקפה.

"היי בל בול בזמן החבר שלי כבר כאן" בל הנהנה ורצה להחליף לבגדי העבודה "אתם ממש חמודים הנו צעקתי ולוקאס נופף לנו לשלום.

הפנטזיה הוורודה שליWhere stories live. Discover now