חלק 17

135 6 1
                                    


נקודת מבט: בל

"מה לעזאזל אלכס?! מה נסגר למה את פאקינג הופכת את המילים שלי את יודעת כמה את פוגעת בי? אני פאקינג פה לצידך למה את ממשיכה להעיף אותי ממך?" צרחתי והתחלתי לבכות בשנייה שסגרתי מאחוריי את דלת ביתה של אלכס "אני יודעת אני יודעת בל אני מצטערת הכול פשוט כול כך עקום ראין המזדיין והקטע עם לוקאס... אני אוהבת אותך אוקיי? אני פשוט לא רוצה להיפגע עוד יותר וגם לא שאץ תפגעי למרות שזה פוגע בך אבל לא חשבתי על זה סליחה"אמרה אלכס, נאנחתי "פאק אלכס על תבכי גם אני זאת שאמורה לבכות" אלכס צחקקה "מטומטמת" אמרתי וחיבקתי אותה.

אני לא יודעת מה קרה כאן הרגע למה אלכס עשתה את זה אני יודעת שזה מורכב וקשה לה אבל אני מניחה שזה בסדר עכשיו.

"בל?" – "אה?" – "את יכולה להביא לי מגבת?" צעקה אלכס מהמקלחת "יש על החבל שבחוץ" הסבירה "אוקיי" עניתי והלכתי להביא את המגבת "הנה" – "תודה" אמרה אלכס ומשכה אותי פנימה, גילית שהיא לא לבושה היא לא התקלחה בכלל "שקרנית כבר יש פה מגבת" אמרתי ובאתי לצאת, אלכס תפסה את ידי "ומה איתך? איך תכננת להתנגב?" אלכס סובבה אותי אליה וסבבה את ידיה סבבי שהפנים שלנו אחת מול השניה, קברתי את ראשי בין צווארה לכתפה ואמרתי בנימה מתבכיינת "טמנת לי מלכודת אלכס הלוחמת" אלכס צחקקה "נכון בל הנסיכה ועכשיו זה הזמן שלי לפצות אותך על מה שקרה באוטובוס כי זה לא מגיע לנסיכה כמוך" אמרה אלכס בקול פלרטטני והכניסה את ידיה מתחת לחולצתי רומזת לי להוריד אותה "זה לא מגיע לאף נסיכה" אמרתי "אבל ההבדל שאני הנסיכה היחידה שמותר לך לפצות ככה" הוספתי גם אני בקול פלרטטני והורדתי את חולצתי.

"אני לא יודעת איך את עושה את זה כול פעם מחדש" אמרתי כשאלכס פתחה את המים מסמנת לי להיכנס למקלחת בגופה העירום והיפייפה "אבל את פאקינג מפילה אותי בפח כול פעם מחדש" אמרתי נכנסת מתחת לזרם "תעצמי עיניים נסיכה, אל תדאגי אני לא אוציא עלייך חרב" אמרה בל בעוקצנות, עצמתי את עיניי ואלכס נכנסה מתחת למים נצמד אליי ונישקה אותי היא נישקה את הצוואר שלי ואת הידיים שלי והיא נישקה את החזה שלי "תרשי לי נסיכה?" שאלה אלכס לפני שהיא הושיבה אותי על הרצפה "כ-כן" עניתי ואלכס הביאה לי ביד, זה היה מדהים.

"למה אנחנו תמיד עושות את זה במקלחת או בשירותים?" שאלתי שיצאנו מהמקלחת "את מעדיפה על המיטה? או בבית הקפה? תגיד איפה ואני פאקינג אעשה אותך שם" אמרה אלכס ונישקה אותי והלכנו להתלבש.

"לא, לא, לא בבית הקפה אבל אולי במיטה.." – "את אדומה כמו עגבנייה נסיכה, אני פשוט לא מצליחה להחזיק את זה עד שאנחנו מגיעות למיטה אבל אם את רוצה" הנהנתי בחיוך והלכתי למיטה "כבר הולכת לישון?" – "מה אחר את רוצה שנעשה?" שאלתי "לא כלום, אבל על תרדמי כול כך מהר כאילו את ילדה קטנה" – "את יכולה לעזור לי להרדם אני עייפה, אולי תחבקי אותי ו"- אני באה!" אלכס קפצה על העצאה לחבק אותי עד שארדם בלי חשוב פעמיים, למה אני לא מופתעת?

נכנסתי בין זרועותיה החמות של אלכס היא נשקה לי על המצח ונרדמתי.

~בבוקר למחרת~

"אוף אלכס אני לא רוצה להיות בלעדיך בשיעור" גם כן מנהלת מעצבנת, 'אלכס יקירה אני צריכה אותך לשיחה בשיעור הבא' אוף "אל תהיי כול כך עצובה זה רק שיעור אחד" אלכס ניסתה להרגיע אותי , זה לא עבד "ואם היא תעביר אותך כיתה??" אלכס צחקה "היא לא תעביר אותי כיתה, היא לקחה אותי גם בשנה שעברה לשיחה זאת רק שיחה שגרתית" אמרה אלכס והחזיקה לי את היד " את יודעת יש לי דה ז'ה וו" – "דה ז'ה וו?" שאלתי "כן לפני שנה שהיא לקחה אותי לשיחה עמדתי פה מדברת עם קמילה והייתי מדוכאת פחדתי שהיא תעביר אוי מהכיתה לך כי היית סופר דלוקה עלייך" – "באמת? אלכס זה כזה חמוד" אמרה בל וחייכה אליי "ועכשיו? את עדיין סופר דלוקה עליי?" – " אפילו יותר מהשנה שעברה".

נכנסתי לכיתה , אלוהים אני כול כך עייפה התיישבתי והנחתי את הראש על התיק לא אכפת לי זה גפ ככה רק שיעור ספרות.

נרדמתי.

"הגברת בל! אם את מתכוונת להירדם בכיתה שלי לפחות אל תמלמלי את השם של החברה שלך, לא כול הכיתה צריכה ךדעת מה עשיתן אתמול בלילה!!" צרחה עליי נמורה העירה את משנתי "פאק נמורה אני מצטערת" אמרתי ויצאתי מכיתה כולי אדומה אני לא מאמינה!

"את יכולה להגיד לי מה אמרתי שם?" שאלתי את חברתי שיצאה אחרי "למה להגיד אם אפשר להראות?" אמרה החברה שלי והראתה לי סרטון שלי מדברת מתוך שינה.

~ 'אלכס וואו את טובה' - 'ממ אא הה' - ' אלכס איפה את...' - 'אלכסס!'(גניחה)~

"אני רוצה למות!!" צעקתי על חברתי "אליסיה כלבה למה צילמת אותיי??" אליסיה צחקקה "כדי שיהיה לי הקלטה של הזהב הזה להראות לילדים שלכן" אמרה, נהייתי ממש אדומה "אל תשלחי את זה לאף אחד!" רטנתי "אל תדאגי זה טוב מידי כדי שאני אתן את זה למישהו" באתי ללכת ואליסיה הוסיפה "רק שלחתי לחברה שלך כי בכול זאת היא נושא המרכזי" – "אליסיה!" צעקתי בקול בכייני והלכתי משם אדומה כמו עגבנייה.

הפנטזיה הוורודה שליWhere stories live. Discover now