פרק 9. תם ולא נשלם

608 27 1
                                    

נקודת מבט און:

''אדוני אין כאן אף אחד אנחנו בתצפית שלוש שעות'' קולו העמוק של סרגיי נשמע מבעד לטלפון, ''טוב תקפלו הכול חוזרים לניו יורק'' אני אומר ומנתק את השיחה.

אני הולך להכאיב לעצמי בדרך שתפגע בה רק בשביל להפטר מאבא שלי אבל איך עושים את זה לעזאזל, אני צריך לזכור שאמא שלה התחתנה עם אבא שלי שהיא הייתה בת 3

אני ודולורס היינו קטנים אבא שלי מעולם לא היה בבית רק אמא, היא סמכה עליי מגיל קטן נתנה לי להחזיק נשקים וכלים חדים לימדה אותי אומנויות לחימה תאילנדיות שהיא למדה עם המשפחה שלה בתאילנד

גדלתי לתוך חוסר הפחד להשתמש בכלים כאלה לתוך הקור הפנימי והחיצוני שהשתלט על גופי חסר כל פחד ורגש מוכן לכל קרב, במיוחד האויב אבא שלי.

שאמא שלי חלתה לפני שלוש שנים הגוף שלי השתולל כבר לא היה מי שישמור עלי היא הייתה חלשה מידי הכרתי אותה ברגעים הכי חזקים שלה שדולו הייתה נשארת בבית והייתי יוצא עם אמא שלי למשימות,

לקח לי זמן להתאפס על עצמי ולהבין שאמא שלי חולה ואני צריך לשלב בין הכל לשמור על הכל שקט ורגוע במיוחד בזמן הזה. אני מכיר את עולם המאפיה מקרוב אבא שלי קאפו של טקסס שולט שם בכל דבר.

כל פעם שהתאגרפתי מול מה שנמצא מולי דמיינתי את מה שהוא עשה לה, לנו, מה התכנונים שלו לדבר הכי יקר לי בעולם הפרח הכי שמור בגן עדן דולורס.

חסרת כל פחד גם אם היא תראה את ראש המאפיה בעצמה היא לא תפחד היא אמנם תמיד נשמרה מחוץ לעיניים ולא ידעה מדבר אבל הכוח העצום שיש בה והיא לא מודעת אליו אפילו

היא כמו השטן בקטן שהיא תפעיל את הכוח היא לא תוכל לעצור אותו היא רק תרצה מזה יותר ויותר ויותר
הדם של אבא שלי זורם לנו בורידים הרוע הזה החוסר פחד הצורך להלחם,

באותה מידה גם הדם של אנא שלנו זורם אצלנו הצורך להגן בידיים שלנו על מי שאנחנו אוהבים החמלה והאכפתיות דרך הלחימה שלימדה אותנו לא יכולה לגרום לנו לפשל גם אם אין בנו כוחות בכלל.

''און, גלישה אחרונה ונלך'' דאב מחבקת אותי מאחור ומושכת אותי אל הספה, היא בהחלט חזקה אבל היא לא תצליח להחזיק אותי כבול בידיה הרבה זמן

ברגע אני הופך את שנינו ועולה מעליה, מסתכל עמוק בתוך העיניים שלה היא פאקינג לא מודעת לכלום לא מי זה באמת האבא החורג שלה ולא מי אני,

אני מנשק את שפתיה בגסות הנשיקה הזאת היא חותמת ההגנה שלי עליה והיא כל כך מושכת שכל מה שאני רוצה זה להוריד ממנה את הבגדים ולתת לעצמי להכנס לתוכה אבל זה ממש לא הזמן אז אני מתעשת

״גלישה אחרונה ואנחנו נלך״ אני יורד מעליה מחויך וכך גם היא.

''און'' דאב צועקת מרחוק נעמדת על הגלשן ונעלמת מתחת לגל, אני עומדת בכיפוף ומחייך לעברה, היא כל כך מושכת במיוחד במראה הרטוב שלה השיער שלה נופל בגליות מושלמת על כתפיה הנמשים שלה מתחזקים בשמש יותר לחייה כבר מעט אדמדמות ועיניה זה הדבר הכי מושך שיש.

לא חשבתי שהיא תצליח להפשיר את הקרח שבי אבל היא, לעזאזל היא החיזקה אותו בשתי ידיה העדינות והמיסה אותו לגמרי עד שאיבדתי את חוט המחשבה בגללה.

שנינו גולשים ושולחים חיוכים באוויר, עושים תחרויות גלישה מי עושה יותר טוב ובאחד הפעמים שהיא מבקשת ממני לצפות בה עושה מהלך שלקח לה זמן להבין אני מביט מרחוק אל חבורת אנשים בתוך קולנועית חוף, מבין שאלו מאבטחים-

''פאק'' אני מגמגם לעצמי ''פאק'' אני אומר בקול חזק יותר אני מסתכל על הבחור שמתקרב אל המאבטחים בשקט לא שם לב אלי בכלל, אני מנסה לסמן להם אבל הם לא רואים אותי ''דאב'' אני צועקת בתוך המים ''דאבב'' אני משתולל מסתובב סביב עצמי ומחפש אותה, פאקינג פאק זה לא קורה לי!

היא קופצת עליי מאחור ''אלוהים דאב אני עוד רגע מתי כאן'' אני אומר באנחה ''הכול טוב אתה נראה דואג'' היא אומרת בזמן שמביטה לי עמוק בעיניים קוראת כל מחשבה בראשי

״לא דאב אנחנו חייבים לעוף עכשיו בואי״ אני מושך אותה מתיישב על הגלשן שלי וחותר היא עושה אחריי בלי להוציא מילה.

''און חכה לי'' אני שומע את קולה מאחוריי אני מושך את ידה אל הגלשן שלי כשהיא מתנדפת מבולבלת ולא מבינה דבר

הגענו לחוף בצד השני, לא נותן לה רווח של הבנה או זמן לנשום פשוט מושך בידה ואנחנו רצים לטיילת, אני עוצר ונשען על אחת החומות הנמוכות היא מסתכלת עליי בשאלה, ''און, תספר לי''

מועקה בלב שלי עוצרת אותי מלחשוב 'און תספר לי- דולו היא לא הצליחה לשרוד את הלילה' זה מהדהד לי בתוך רגע במוח אני מותקף בסחרחורת אבל מחזיק את עצמי בכל הכוח.

הרכב של אחד המאבטחים מגיע במהירות אני מחזיק בפניה של דאב שנראת מבולבלת לגמרי נותן לה נשיקה יריה אחת משתיקה את כולנו

״און״ קולה של דאב מגמגם כשאני אוחז אותה ביד אחת ומנסה לאתר במהירות את מקור היריה, ״פאק דאבי״ אני אומר
ומוביל אותה אל הרכב אני מכניס אותה לתוך הרכב ולוחש לה ״אל תדאגי דאב את בידיים טובות״

סוגר את הדלת בחוזקה ונשאר להילחם עם האויב שלי אני אתן הכול, אני אהרוג אותו ואשחה בתוך הדם שלו להנאתי אני כל כך פאקינג אהנה מזה.

אני בעצמי עוד לא מבין, אבל הוא פגע בי באמא שלי, בדאבי הפעם לא אתן לו לחמוק מידי שיוכל לפגוע בדולורס.

שתי יריות תוקפות את הטיילת וכל האנשים צורחים ורצים לכל עבר, תופס אותו בעיניי שהוא עם פנים אל אחד מהמאבטחים אני לא חושב פעמיים שולף את הנשק דורך אותו מכוון אותו אליו עומד מולו ומביט בו

״זה נגמר אבא״ אני מרים את קולי לעברו בחיוך והוא מחייך גם ״און שנינו יודעים שאתה לא תעשה את זה לדולורס״ אני יורה בו ישר בלי לחשוב מתקרב לעברו באיטיות מרגיש שהבטן שלי מתהפכת משמחה שכל מה שחיכיתי לו נגמר ואין יותר ממה לחשוש הוא מת אני הופך אותו ומחייך.

הסיפור הזה נגמר. ​


אושר בכאבWhere stories live. Discover now