המדריך לעולם הדבילי הזה

אני לא סינדרלה

אני לא סינדרלה.
אפילו כשהייתי רוצה להיות.
אפילו כשכול הגוף שלי אומר לי שכול מה שהוא צריך עכשיו זה אביר על סוס לבן.
או גוף מושלם.
או שמלה ארוכה ומהממת.
או ארמון, או נשף, או תשומת לב.
אף פעם לא הייתי סינדרלה. אני עובדת בשביל מה שיש לי, ונופלת ברגעים הקשים. אני לא יודעת ללכת עם נעלי עקב, להתמודד עם הכאב העצום בבהונות אבל להמשיך ללכת בלי ליפול.
אני נופלת.
אבל בניגוד לסינדרלה, אחרי שאני נופלת אני קמה.
ואני לומדת.
ואני תמיד משתדלת להיות טובה וחזקה יותר, עצמאית יותר.
להיות חזקה כ"כ שאני אוכל להיות הנסיך על הסוס הלבן של עצמי.
להיות מיוחדת וחזקה ויפה בזכות עצמי, בזכות הנפילות והכאבים הכ"כ יום יומיים שלי, ולא בזכות אלה שנכנסים ויוצאים מהחיים שלי.
להיות אדם שלם, שמוכן להכניס אנשים נוספים לשלם הזה ולתת להם חלק בו, וככה להגדיל את השלם הזה. להיות אדם גדול. אבל בזכות עצמי, לא אחרים. כי אני לא סינדרלה.
אצלי דברים קורים בתגובה למאמץ. להשתדלות. לכאב. וככה זה אמור להיות. כי בלי הניגוד של האושר, מה זה באמת אושר? מה אני בלי הניגודיות הזאת? כנראה שסתם עוד סינדרלה חסרת עמוד שדרה.
אני לא סינדרלה, וטוב שכך.