אושר בכאב

פרק 30. אבא חורג.

נקודת מבט און:

״בוקר טוב ארוסה״ אני אומר מאחורי דאב שאני מחבק את צידי גופה צמוד אליי, ״בוקר טוב״ קולה נשמע לאחר מאית שניה עדיין ישנונית אבל מסתובבת לכיווני.

אלוהים הפרצוף הכי יפה שיש בעולם. גורם לי לחייך בכל פעם שאני רואה אותה, להרגיש פאקינג רכושני כלפי האישה שלי. הצורך לגונן עליה מכל דבר רע בעולם.

הטלפון של דאב פתאום מצלצל באמצע נשיקת הבוקר הסוחפת שלנו והורסת את הרגע. ״מי זה עכשיו״ אני אומר באנחה ונשען חזרה על הכרית.

דאב שולחת את ידה לעבר שידת הלילה ולוקחת את הטלפון נשענת גם היא על הכרית חזרה מסתכלת על מצג הטלפון שולחת לעברי מבט מבולבל ועונה.

״בוקר טוב דאב״ קולה המתרגש של דולורס נשמע מבעד לטלפון, דאב שמה את השיחה על ספיקר.

״בוקר טוב דולו״ דאב עונה לה חזרה בחיוך ביישן שרק אני יכול לראות, ״רוצה שנלך היום?״ דולורס שואלת אותה ודאב מיד מורידה את השיחה מהספיקר ונעלמת לסלון.

מה לעזעאל הבחורות האלה עושות?

אני קם מהמיטה לכיוון השירותים סוגר אחריי את הדלת ומשתין, לאחר מכן אני מצחצח שיניים ומתארגן ליום הזה.

״מה היא רצתה״ אני שואל את דאב שיושבת מחוייכת על הספה מול הטלוויזיה, ״סתם כלום משהו ששתינו רוצות לעשות מלא זמן״ היא מחזירה לי בגלגול עיניים.

פאק דולורס. הן חייבות להיות כמה שפחות ביחד.

דאב מתרוממת ממקומה ואני משעין אותה חזרה על הספה בעזרת ידי ״את לא מגלגלת לי עיניים דאב״ אני אומר בקול עמוק ומתקרב אל שפתיה האלוהיות

גלגול עיניים נוסף עלה עינה של דאב ואני מתחיל להתעצבן, היא משתחלת מתחתי והולכת לכיוון השירותים.

שאני מתיישב לשתות את הקפה של הבוקר הטלפון שלי מצלצל ומקפיץ אותי ממקומי. ׳כפיר קלי׳. פאק אלוהים הלב שלי מחסיר פעימה מפחד ממה שהולך לשמוע.

״און״ קולו של כפיר נשמע וכרגיל אין לדעת מה הוא הולך להגיד. קולו רגוע כמו תמיד

״כפיר אתה חייב להשיג טלפון נוסף שממנו תתקשר לדברים טובים ובטלפון הזה דברים רעים אני לא יכול ככה יותר״ אני אומר במלמול מוזר.

״זה דבר טוב הפעם״ קולו נשמע שוב ואני מופתע למשמע אוזניי גבותיי הגיעו לשמיים אני חושב. בולע בחוזקה את לגימת הקפה שבפי, ״מה זה?״ אני שואל בחשד.

״שכחת שאתה מתחתן שבוע הבא״ כפיר עונה לשאלתי ואני מבין ששכחתי לגמרי מהעניין.
_________________________________

נקודת מבט דולורס:

״יאוו איך אני מתרגשת״ אני אומרת לדאב שאני מחבקת אותה חזק, נפגשנו בסלון הכלות שבניו יורק. ״גם אני דולו, אני לא מאמינה ששבוע הבא הוא יהיה בעלי״ דאב אומר ועינה נוצצות ניצן להבחין בהתרגשות.

אין אדם בחנות מלבד המוכרת, ליד דלת הכניסה מחוץ לחנות נמצא טוני. ״הוא באמת חייב לשמור עלייך כל הזמן״ דאב שואלת מאחורי הווילון שהיא מודדת את השמלה הראשונה.

״זה עדיף מאשר שכפיר או אחד הבנים יעמדו פה״ אני אומרת לעברה בגלגול עיניים שהיא לא יכולה להבחין בו.

אני נעמדת מופתעת ועייני מתלכלכות בדמעות, חיוך גדול נפרש על שפתיי ״וואו דאב השמלה הזאת מושלמת את נראת נסיכה מהאגדות״ אני אומרת.

״תודה״ היא עונה בשקט ומביטה בראי מחוייכת בזמן שהמוכרת מודדת אותה.

היינו בחנות שעתיים וחצי. קנינו את השמלה המושלמת ביותר מבין כולן.

״מה תרצו להזמין בנות״ המלצר שואל אותי ואת דאב בבית הקפה בו התמקמנו כדי לארגן דברים אחרונים לחתונה, ״בנתיים רק שוקו ועוגה״ שתינו עונות בצחקוק והמלצר מחייך לעברנו.

״חתיך״ אני אומרת ועייני עוקבות אחריו, ״כן האמת אין מה להגיד״ דאב גם אומרת וגם עיניה עוקבות אחריו.

״אם כפיר או און היו פה היינו כבר ברכב חזרה הביתה״ אני אומרת בצחקוק ודאב מהנהנת בחיוך מסכים לעברי

״טוב אז ככה נשאר לנו ללכת לעשות ציפורניים, לקבוע מאפרת ואיש לשיער״ אני אומרת ומעיינות ברשימה ולאחר דקה אומרת
״נראה לי שזהו״ אני מרימה חזרה את עיני אליה ומחייכת.

היא לא מורידה את החיוך מפניה אפילו לא לשנייה. מרגש אותי מאוד. אחי שכל חייו עסוק בלעבוד ולדאוג ולהיות קשוח מצא את נקודת החולשה שלו.

נקודה יפה להפליא כן אבל עדיין אחי הגדול עומד להתחתן יהיו לי אחיינים קטנים בקרוב. המחשה הזאת עוברת בראשי ואני מחייכת לעצמי.

המלצר מגיש לנו את השוקו והעוגה ודאב מקבלת שיחת טלפון, אני מתחילה לשתות ולאכול בזמן שדאב מדברת ונראה שכל החיוך שלא הצליחה להוריד, ירד בבת אחת גדולה.

אחרי שהיא מנתקת אני ישר אוחזת בידיה ושואלת ״מה קרה דאב?״, נראה שמתלבטת אם לומר או לא ובסוף אומרת ״זה אבא שלי החורג הוא רוצה להגיע לחתונה שלי״ עיניה נראות מבולבלות

״נו אז נזמין אותן איפה הבעיה?״ אני קופצת ולוקחת דף לרשום את הפרטים לשלוח לו הזמנה, ״לא יודעת הוא מעולם לא התעניין בי, בפעם האחרונה שהייתי בבית הוא ואמא שלי רבו ולכן עזבתי״ היא אומרת במשיכת כתף

״אל תדאגי דאב הכל יהיה בסדר״ אני אומרת בחיוך ומיד מוסיפה ״אולי משהו השתנה אצלו, זה קורה וזה לגמרי בסדר תני לעולם לעשות משימתו״ חיוך עולה על שפתיי וגם על שפתיה

״נו אז איך קוראים לו״ אני שואלת בקוצר רו והיא עונה לי ״דייגו קיי״ היא אומרת בשקט.