נקודת מבט און:
״נו דאב את מוכנה״ אני צועק לעברה מהסלון. לפני שעתיים חזרה מיום כיף עם דולורס והערב החלטנו שאנחנו יוצאים.
״כן אני מוכנה״ היא אומרת ופותחת את הדלת, יוצאת מהחדר ונראת כמו נסיכה. לובשת שמלת מיני שחורה שבצידי גופה ועל סימן החזה משולבים בבד אבנים מנצנצות.
שיערה אסוף לגולגול נמוך והפוני הצדדי שלה יוצא ממנו, עגילה בצבע כסף מנצנץ עגולים ובינוניים. על רגליה נחו נעלי עקב שחורות גם הן מנצנצות.
על ריסיה נחו שכבה קטנה של מסקרה, על לחייה יש מעט סומק יפיפה וטבעי ועל שפתיה יד גלוס מנצנץ.
האישה שלי נראת כמו פאקינג אלילה. אלוהים נגע בבחורה הזאת ועיצב כל פרט בה במשך שעות. לא פחות ממשולמת.
״ערב טוב גם לך״ אני קם וניגש אליה מדבר בקול עמוק לתוך אוזניה. היא מחייכת ונושקת קלות על שפתיי, אני כמעט ופאקינג מפשיט אותה.
אני לובש מכנס שחור ומחוייט, חולצה שחורה ומכופתרת אבל משאיר כמה כפתורים פתוחים לפני הצוואר כך שחלקו הפנימי של החזה שלי חשוף וניתן לראות את קעקועי הרבים.
השרוולים מקופלים מעט, השרירים והוורידים בידי בולטים.
על רגלי נעלי סניקרס שחורות ושיערי מסודר שקצותיו נופלות מעט על מצחי.
״אני נשבע לך שבסוף הערב אני אוריד ממך את השמלה הזאת״ אני ממשיך וקולי מתעמק מרגע לרגע מנסה לשלוט ביצרים שלי
״בוא כבר דפוק״ דאב אומרת בצחקוק עדין ואני מתאפס והולך אחריה. שאנחנו נכנסים למעלית אנחנו עומדים צמוד זה לזו אבל בשניה האחרונה נכנס דייר נוסף למעלית
״סליחה רגע״ הוא אומר ולוחץ על כפתור הקומות, מרים את מבטו אלינו ושלושתינו נשארים מובכים. הבחור שראה את שנינו מחוסרי בגדים כי השארנו את הדלת פתוחה.
מרגיש שהזמן במעלית לא זז בכלל, כמו נצח.
המעלית סוף סוף הגיע לקומת הכניסה וכולנו יצאנו ממנה במהירות, ״איזה פאדיחות״ דאב מלמלת לעצמה שפותחת את דלת הרכב.
״נו איך היה היום עם אחותי הקרציה?״ אני שואל את דאב אחרי רבע שעה לתוך הנסיעה, ״היה הכי כיף בעולם אני כל כך שמחה שהכרתי אותה״ היא עונה וניצוץ בעינה עולה
״הגענו״ אני אומר ועוצר את הרכב, ״איפה לעזאזל אנחנו״ דאב שואלת בכיווץ גבות, ״כבר תראי״ אני אומר ויוצא מהרכב סוגר אחרי את הדלת ומתקדם במהירות לדלת שלה
פותח את הדלת ולוקח את ידה, ״אוייש״ היא אומרת ומסמיקה תוך כדי שמנסה להעמד. ״מה לא אהבת?״ אני שואל שאני מחבק אותה בידי הימנית
״ברור שאהבתי און״ דאב אומרת ומנשקת את שפתיי אני גם כן נמשך לתוך הנשיקה מלאת הרגשות הזאת.
לקחתי אותה למסעדה מיוחדת שנמצאת על אחת הגבעות שבלונג איילנד, בה ניתן להשקיף על כל העיר מלעמלה כך יפה וזוהר בחושך.
_________________________________
״לא יודעת מה אני חושבת על זה״ דאב מצחקקת שאנחנו נכנסים למעלית בבניין, שנינו שיכורים לחלוטין, השעה 2:00 בלילה והבניין שומם מאדם כנראה כולם ישנים.
״זאת הטבעת הכי יפה שתראי בחיים שלך והיחידה״ אני אומר גם בצחקוק, ״אני לא בטוחה לגבי זה ארוסי היקר״ היא אומרת וממשיכה לצחוק
אני תופס את מותניה ומקרב אותה אליי, נכנס לתוך צווארה ולוחש באוזניה ״תכף תהיה מאוד בטוחה״
״מממ בוא נראה למה אתה מסוגל אדוני, כי כרגע אתה לא מאיים עליי״ היא אומרת בהתגרות ויוצאת ממני.
אני מתקרב אליה ומצמיד אותה לדלת המעלית תופס את צווארה ומנשק אותה בלהט מטורף. הדלת נפתחת והיא כמעט מועדת אבל אני מרים אותה, נועל את שתי כפות ידי שהיא יושבת עליהם.
הנשיקה ממשיכה עד לדלת הבית, אני מעמיד אותה בחזרה ותוך כדי הנשיקה פותח את דלת הבית, הפעם סוגר אחרינו
היא עוצרת והולכת לחדר במהירות. אני נועל את דלת הבית והולך מהר בעקבותיה תוך כדי שאני פותח את כפתורי חולצתי
אני נכנס לחדר וזורק את החולצה על הרצפה, עולה מעל דאב
ומנשק את שפתיה ועובר להשתיל נשיקות בצווארה, לאט לאט שנינו זורמים עם המצב. אני נעמד והיא אחרי, אני פותח את רוכסן שמלתה שנופלת על הרצפה במהירות והיא פותחת את רוכסן מכנסי שנופל על הרצפה גם הוא במהירות.
שנינו יוצאים מתוך פיסת הבגד שסביבנו וממשיכים להתנשק, אני מרים את גופה אליי ומניח אותה בעדינות על המיטה שאני מעליה. פאק זה הדבר הכי יפה שראיתי.
הבחורה הכי יפה שיש והיא פאקינג שלי. אלוהים שלח אליי את עבודת היצירה הכי יפה שלו. פאקינג זכיתי.
ברגע אחד היא פושטת את הלבשה התחתונה שלה ואני את הבוקסר שלי. שנינו ערומים ומתחברים לאחד.
באמצע הרגע שלנו. הטלפון שלי מצלצל פאקינג מצלצל, אני מתעלם מהעובדה ומסיח את דעתה של דאב בעזרת נשיקות נוספות על כל גופה. כל צליל של תענוג היוצא מגרונה גורם לי להשתגע וגורם לי לעבוד טוב יותר.
״און״ קולה של דאב נשמע בזמן שאני צולל בנשיקות על בטנה, ״און אם מתקשרים כל כך הרבה אולי זה חשוב״ היא אומרת בטון מבואס, גם אני מתבאס.
אני קם מעליה ומחזיר את הבוקסר, היא נכנסת מתחת לשמיכה ומדליקה את הטלווזיה.
״הלו״ אני עונה לטלפון שלי שנמצא בסלון, על המצג נמצא מספר חסוי, ״הלו״ אני אומר שוב בשאלה. שקט נשמע מהצד השני ואני מרים לראות אם אני עדיין בשיחה.
״און״ קולה של דולורס נשמע מבעד לטלפון, ״דולורס אמצע הלילה מה קרה?״ אני שואל במתח.
״אנחנו צריכים לדבר״ היא עונה בקול מפוחד, אני נדרך.
YOU ARE READING
אושר בכאב
Acciónהיא חגגה לפני יום את יום הולדתה ה23. דולורס לא תיארה לרגע שחייה יהפכו למסובכים... ברגע אחד הכל ישתנה. ״און תספר לי״ היא אומרת בקול נחוש ומפוחד, ״דולו״ אני אומר. לוקח נשימה עמוקה בטירוף ולבסוף אומר בצער ״היא לא הצליחה לשרוד את אחר הצהריים״. החיים של...
