אושר בכאב

פרק 34. תכנית מסוכנת.

נקודת מבט דולורס:

״אני מדמיינת״ משי אומרת מולי ואני מזילה דמעות רבות על לחיי, ״לא״ אני עונה וקולי שבור.

לא עובר שניה ואני ומשי רצות ומתחבקות חיבוק גדול. ״חשבתי שאת מתה״ משי אומרת באנחה מתוך החיבוק
״כולם חשבו ככה, אבל אמא שלי לא הסכימה לי למות אז חזרתי״ אני אומרת בצחקוק בוכה מתוך החיבוק

״מה את עושה כאן״ משי שואלת אותי

משי היא החברה הכי טובה שלי, היא גם בת דודה שלי. תמיד הייתה שם בשבילי ואני בשבילה, היינו מתגנבות לחוה באמצע הלילה ומשחקות עם החיות. גרנו קראוון מול קראוון. האמאהות שלנו הן אחיות חורגות. אבל גם הן חברות ממש טובות.

״חזרתי״ אני עונה לה בחיוך, ״בואי אני אקח אותך הביתה״ משי אומרת בחיוך ומושכת את ידי אני הולכת אחריה.

אנחנו נכנסות לבית שלה ושל אמא שלה שכנראה יצאה לעבוד, הבית מוצף באור השמש, סגנון הבית עץ כפרי ומלא חיים לעומת שלנו.

״בתיאבון״ משי מניחה שתי צלחות על השולחן אחת בשבילי ואחת בשבילה, ״תודה״ אני משיבה בחיוך ותוקעת את המזלג בפנקייק שלי.

שתינו יושבות ואוכלות, דממה בין שתינו אף אחת לא יודעת מה להגיד או איך בכלל להתחיל אחרי כל כך הרבה זמן.
״און מתחתן״ אני מפרה את השקט בחיוך ובקול עדין,

״מה מתי??״ משי קופצת בחיוך ושואלת, ״שבוע הבא ביום שלישי״ אני אומרת ומכניסה עוד חתיכת פנקייק לפי במהירות,
״אז למה את לא נראת כל כך שמחה״ משי שואלת ומתיישבת חזרה נראת מבולבלת. ובצדק איזה אחות לא שמחה בשביל אחיה

״בגלל הכלה״ אני אומרת ומניחה את המזלג, הולכת לספר לה את כל הסיפור ואני יודעת שהיא היחידה שתבין אותי.

״אבא שלה החורג הוא אבא שלנו״ אני אומרת באדישות וכל הצבע אוזל למשי מהפנים. ״סליחה מה?״ היא שואלת שלוקחת את כוס מיץ התפוזים שלה ולוגמת במהירות

״כן, בגלל זה אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד און בטוח בעצמו ומאוהב בה מעל הראש, אבל מצד שני אני לא בוטחת בו״ אני אומרת ומושכת בכתפי מיואשת ממחשבותיי

״יש רק דרך אחת לגלות״ משי אומרת וקורעת לעברי, אני מבינה שכבר יש לה תכנית והיא בטוח די מסוכנת.
——————————————————-

נקודת מבט און:

״כפיר״ אני אומר לתוך השיחה שהתקשרתי אליו, ״כן״ הוא עונה באדישות. ״השיחה לא הלכה כפי שציפיתי קשה לה להבין את העניין ואני די גרמתי לה לבכות״ אני אומר ונשמע מיואש

״איפה היא״ כפיר נדרך מבעד לטלפון
״אני לא יודע נסעתי משם״ אני עונה באדישות ״אבל אל תדאג היא תהיה בסדר״ אני מוסיף כדי להרפות את האווירה.
״אתה פאקינג רציני״ כפיר צורח מהצד השני

״אתה פאקינג רציני שהיא נמצאת בסכנה פאקינג 24/7 ואתה משאיר אותה לבד ועוד בוכה?״ הוא ממשיך לצרוח ונשמע לרגע שנרגע, ״איפה. פאקינג. דולורס״ הוא מוסיף בטון מאיים

״היא בטח חזרה לבית הקודם שלנו״ אני אומר ומנתק את השיחה. מכניס את הטלפון למגירה במטבח ונכנס להתקלח.

מה אם באמת קרה לה משהו. הילדה הזאת מסוכנת ונמצאת בסכנה. ואם הוא תפס אותה והיא מרגישה בודדה. אולי בכלל היא כועסת עליי ולא תרצה לראות אותי לעולם. אין סיכוי שאני מתחתן והיא לא תהיה שם.

המחשבות האלה תוקפות אותי ואני יוצא במהירות מהמקלחת, המחשבות מכניסות אותי ללופ של לחץ ואני מתחיל לראות שחור. אני מזיע.

אני רץ מהר לחדר השינה ומניח את ראשי על הכרית, נרדם.