אושר בכאב

פרק 46. שיכורה חלק ב.

נקודת מבט דולורס:

הכל סביבי חלקית מסתחרר עדיין ואני חצי מעורפלת ומדברת שטויות. ״דולורס״ קולו של כפיר מעיר אותי משינה נוספת, אני פותחת את עיניי בעדינות וכפיר מדבר מעליי ״מה לעזא-״ הוא מתחיל לומר ונקטע עומד מולי ״העיניים שלך, מה עשית דולורס״ הוא נשמע מעוצבן יותר

תוך רגע משי ובן נעלמים מהחדר וכפיר מתקרב אליי פרצופו משדר כעס, הוא מעיף מעליי את השמיכה ומושך את ידיי לעמידה. אני עומדת והוא צמוד אליי כל כך שאין מרחב לאוויר בנינו

הוא מרים את סנטרי למעלה בעזרת שתיים מאצבעותיו, מסתכל כל כך עמוק ורציני לתוך עיניי ואני בתמורה מגלגלת אותן ומצחקקת צחוק שיכורי ״פאק דולורס״ כפיר נוהם שמבין ששתיתי

מצמיד אותי לקיר שמאחוריי בחדות ונצמד אלי גם הוא ״זאת פאקינג פעם אחרונה שאת שותה״ הוא מורה עליי בתוך אוזני הימנית, כפיר נועל אותי בתוך אחיזתו שמחזיק בכל צד מגופי את ידי האחרת

אני מעיפה את כפיר ממני ורצה לשרותים, מקיאה את כל תכולתי כפיר בנתיים מגיע אליי ומחזיק בשיערותיי ״אם עוד פעם אחת דולורס״ כפיר מתחיל לדבר ואני עוצרת אותו שאני נשכבת על הרצפה בעילפון.
~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~
אני פותחת את עיניי ומגלה שאני שוכבת על המיטה בבית החולים ״מה קורה פה״ אני לוחשת וכפיר ישר מגיע ומסביר ״אלוהים יודע איך את חיה אחרי הכמות ששתית אתמול״
הוא מספר באנחה ונראה שהוא תשוש לגמרי

״ממה אתה מוטרד?״ אני שואלת את כפיר שנמצא עייף ליד מיטתי ״לא משהו שצריך להעסיק אותך״ הוא אומר ונדרך במקומו.

האחות מגיעה לאחר שעתיים מאז שהתעוררתי, ״לפני פחות מחודש שכבת כאן מתה עם סיבה מוצדקת ועדיין חזרת לחיים אז תהני מזה ואל תנסי להרוג את עצמך״ היא אומר בחיוך מנסה להקליל את האווירה

טוב זה לא ממש מקליל את העניין סתם שתיתי בשביל הכיף, ״זה לא היה כזה הרבה״ אני ממלמלת שכפיר עוטף את מותני צמוד אליו שאני מקבלת מהאחות את דף השחרור שלי מבית החולים.

״אלוהים אוהב אותך הוא החזיר אותך לחיים אבל תשחקי הרבה עם הגורל ילדה״ האחות אומרת שמגישה לי את דף השחרור ״בסדר״ אני מחזירה בחיוך וכפיר מהנהן אליה כאילו אני ילדה בת 5 שצריכה השגחה

״זאת פעם אחרונה דולורס אל תגרמי לי לנעול אותך בחדר״ כפיר אומר ברכב שאנחנו מדרך הביתה ואני מרימה לא כך גבה כלא מרוצה מהעניין.

״יש חדש בנוגע לאבא שלך, תתלבשי״ בן קורא לי מהצד השני של הדלת אני קמה משכיבתי במהירות ומתלבשת ״משי״ אני לוחשת לטלפון בלחץ ״יש מידע על דייגו תתלבשי״ אני מוסיפה, ״חמש דקות אני מוכנה״ היא אומרת במהירות ומנתקת.

הפעם אני לובשת חולצה שחורה צמודה עם מחשוף שיעצבן את כפיר ומכנס עור שחור צמוד גם הוא, מגף קטן ושחור, קוקו מתוח. על רגלי חגורת הנשק ובאחור מכנסי האקדח שלי.

״בן״ אני קוראת שאני פותחת את דלת חדרו ומגלה אותו עומד מחוסר בגדים. עיניי נפערות ולסתי נשמטת, שנינו מסתכלים זה על זו בלי להוציא מילה, ״ה׳ ישמור״ אני ממלמלת בפתאומיות ומכסה את עיניי בעזרת ידי. בן ישר לוקח את השמיכה שעל מיטתו ומלפף אותה סביב מותניו

״מה רצית״ בן קורא מאחורי שאני בדיוק מסתובבת ללכת משם, ״בדרך תאסוף את משי״ אני מכתיבה לו שאני חוזרת להסתכל עליו הוא מהנהן לעברי ונראה שלמשמע דבריי חברו מתעורר ומבצבץ דרך השמיכה

״אין סיכוי״ אני ממלמלת בחיוך רחב מסתובבת והולכת.
״דולורס״ בן צועק מחדרו בלחץ, ״חחחח אין סיכוי בעולם״ אני אומרת בצחוק גדול לגמרי משועשעת ממה שקורה כאן.
״למה את מחייכת ככה ולמה את לבושה לאן את הולכת״ כפיר שואל שאני נכנסת למטבח בזמן שהוא שותה את כוס הקפה שלו באי כאילו אין לו איזה משימת הרג על הראש

״א. אני מחייכת כי יש משהו שאני יודעת ואתה לא״ אני אומרת וחיוכי מתרחב יותר ״ב. לא שמעת קאפו יקר? יש מידע לגבי דייגו״ אני אומרת ושותה מכוס המים עם הקרח שמזגתי הרגע לכוסי

״א. אין משהו שאני לא יודע״ כפיר אומר קם ממקומו ומתקרב אליי ״ב. את לא הולכת לשום מקום לא משנה כמה מידע יש״ הוא מוסיף שהוא קרוב אלי יותר ואני מגלגלת עיניים ויוצאת מהטבח הולכת לסלון

״את לא יוצאת דולורס״ כפיר אומר מאחורי, ״תנסה אותי״ אני צועקת לו שאני מתיישבת על הספה מחכה לבן שירד למטה.

״דאב״ אני עונה בהתרגשות לטלפון בהתרגשות שהיא מתקשרת
״דולורס״ היא אומרת באנחה ונשמע שקשה לה,
״הכל טוב״ אני שואלת בטון מודאג
״לא ממש, אני דיי-״ היא מתחילה לומר ונקטעת
״די מה? דאב״ אני מרימה את קולי בדאגה
״מרגישה בעיטות של התינוקת בבטן״ היא אומרת ואני נאנחת וחוזרת לנשום, ״יאווו דאבי״ אני אומרת בהתרגשות ״איפה און?״ אני מוסיפה בשאלה
״הוא יצא לפני כמה דקות לסופר״ היא אומרת בשקט
״יאו הוא הולך כל כך לשמוח ולנשק אותך כל הלילה״ אני אומרת בהתרגשות לטלפון
שאני רואה את כפיר העצבני נמצא מולי וחיוכי יורד אבל הקול שלי עדיין שמח
״אני צריכה לספר לך משהו דאב״ אני אומרת שופכת את ליבי
״אוקי אני מקשיבה״ היא עונה
״אני הולכת לפגוש את אבא שלי אחרי הרבה זמן שלא״ אני אומרת וחיוכי עולה
״אומייגאד דולו בהצלחה אם את רוצה שאבוא איתך רק תגידי״ דאב עונה ועכשיו קולה נשמע מתרגש
״אני מעדיפה שהפגישה הראשונה שלנו תהיה אישית אבל אל תשכחי לספר לאון״ אני אומרת
״אל תדאגי דולו אני אספר לו שני סיפורים טובים היום, תהני״ דאב אומרת ומנתקת

״מזל טוב מצאת אבא שלך ואת הולכת לפגוש אותו, הפגישה בעיניך תהיה אישית״ כפיר אומר שפותח את ידיו בחיוך ואני קמה מהספה, ״כן, הולך להיות כל כך כיף״ אני עונה בחיוך רחב והולכת לדתות הכניסה לאחוזה שם נמצאים שאר הבנים.
_________________________

היי אהובים שלי סליחה על חוסר הנוכחות בשבוע האחרון הייתי קצת תקועה, עברנו הרבה מהפרק הראשון!!
לא נשאר עוד הרבה אז תגיבו זה ממש יעזור לי להבין איפה אני נמצאת פחות יותר מבחינת הסיפור
אל תשכחו לקרוא ולהגיב.
אוהבת אתכם שבת שלום!❤️