~סיפור מתמשך~
הכל התחיל כשהתקלחתי והצפתי את הבית.
אמא זרקה אותי מהבית על מזרון ים עם מזוודה, וגרתי ברחוב בן גוריון 12 סמטה 5 עם עוד 5 הומלסים נרקומנים שמכורים לתצפת על אישה זקנה בחלון..
מאז הצטרפתי לכת ההומלסים וכל יום תיראו אותי מתעד יומיום איך אנ...
אוקיי, איפה היינו? אה נכון, בפרק הקודם אני וואדים ניסינו לפתור חידה ממש קשה, ממש מסובכת!
החידה הטרידה את מחשבותינו יום ולילה
אז נסענו לאנטארקטיקה לבדוק אם יש שם מסעדת טייק אווי לפינגווינים.
זה היה ממש קשה להגיע שם, כי היינו צריכים להתגנב למטוס קרב של צבא ארצות הברית שנשלח למתחם סודי באנטרקטיקה...איפה ששמים בבית כלא את הפושעים הכי מסוכנים בעולם.
אבל הם נראו לי ממש ידידותיים, אני לא מבין למה כולם מפחדים מהם, פגשתי אחד מאוד ידידותי
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני לא יודע למה הוא הצביע לחברים שלו עלי
כולם התאספו סביבנו עם סוכריות על מקל כאלה קוצניות ושחורות
שיחקנו אבן נייר ומספריים המנצח בין השתיים אבל במקום מספריים הוא הוציא גרזן, רמאי, "אמא לא לימדה אותך שאסור לרמות?! זה אבן נייר ומספריים לא אבן נייר וגרזן!" אמרתי לו בכעס ועשיתי לו עם האצבע נו נו נו.
"מהת'ה רוצה יא חרא " נהיה לו חריץ מפחיד בין הגבות
"בוא ננסה שוב טוב חברה? והפעם אל תרמה יששכר" ואדים השכין שלום בינינו "אבן נייר ומספריים המנצח בין השתיים אחת שתיים שלוש!"
רק שזה לא עבד כי הוא הוציא מסור וקילף לו את הגבה
מאחוריי פתאום המורה ללשון שלי באה ותיקנה אותנו שבעברית אומרים ***שניים** ולא שתיים ואז הוא רצח אותה, אין לי מושג איך היא הגיעה בכלל
"עזוב בוא נלך אין פה מסעדת פינגווינים" אמר ואדים
"לא אנחנו לא עוזבים עדיין לא פתרנו את החידה!!" התחננתי לואדים
"נייט- בלאט!" צעק ואדים, ההד שלו פגע בכל הקירות הפיל כמו דומינו את כל השוטרים שרדפנו אחרינו, וואו באולינג זה היה סטרייק! זה היה ממש מגניב!! ואז ההד שלו חזק חזר מהקיר השמאלי כמו בורנג ללחי בתחת שלי והחלקתי על הספונג'ה של הגברת הנחמדה שניקתה "סליחה!"
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
