סודותיו של וולדמורט

פרק 47: סופי

נ.מ. סופי
ביאנה נעלמה, חיפשנו במשך שעות ולא הצלחנו למצוא אותה, גם פרסי, אנבת' והשאר נעלמו, אבל לא עד כדי כך דאגנו מהיעלמותם. לפתע, המקשר שלי צלצל. עניתי וזה היה... חבר המועצה אמארי?
"אתם דרושים באולם הדין ברגע זה. עזבו כל פעילות שאתם עושים כרגע. הכל יוסבר לכם בהגיעכם" אמר וניתק את הקשר. הסתובבתי אל חבריי בבלבול.
"אין לנו ממש ברירה, נכון?" פיץ שאל. הנהנו. שלפתי את גביש הזינוק לאיטרנליה וזינקנו אל הכניסה לאולם המשפט (או איך שלא קוראים למקום הזה...). נכנסנו וראינו את חבריי המועצה עומדים מול... כל השאר? פרסי, אנבת' וחבריהם, יחד עם טאם, לין וקיף. גם ג'יני הייתה שם, מנהלת בית הספר של תאליה, אדם רגזן עם חולצה בהדפס נמר שהחזיק פחית קולה, ואדם מבוגר בכיסא גלגלים. הם עמדו במבנה ובגדים.... משונים. הייזל ופרנק לבשו חולצות סגולות עם חלקי שריון זהובים, גלימות סגולות ומדליות, ולידם עמדו כמה בני נוער בשריון שהחזיקו חניות במבנה סביב הייזל ופרנק. להייזל הייתה חרב בנדן, ועל גבו של פרנק היו חץ וקשת. מאחוריי הייזל עמד סוס בגוון חרדל עם רעמה שחורה (איך אריון נראה בדיוק?), שהייזל ליטפה בהיסך הדעת. ריינה, תאליה ולילי לבשו בגדים כסופים, דומים למה שלבשו כשלראשונה פגשנו אותן, אבל על גביהן היי חץ וקשת, תאליה החזיקה בידיה חנית מכסף (?), ריינה החזיקה פגיון מזהב ולילי החזיקה סכינים מכסף. מולן עמדה מנהלת הפנימייה שלהן, לבושה כסף, על גבה חץ וקשת עצומות ובידה סכין כסף. ליד מנהלת הפנימייה עמדה זאבה לבנה קטנה, ועל כתפה של לילי עמד נץ (?). פרסי ואנבת' לבשו חולצות כתומות על כיתוב, עם ג'ינס, פרסי לבש חלק עליון של שריון ארד, וכמובן, נשקים. פרסי שיחק בחרה ארד מפחידה, ואנבת' החזיקה פגיון מחומר דמוי עצם, בידה השנייה החזיקה קסדה של שריון. ליד פרסי עמדה ביאנה, ידיה קשורות מאחורי גבה בחבל ופיה חסום. מאחוריה עמדה פייפר, והחזיקה פגיון קרוב מאוד לגופה של ביאנה. באיום, הבנתי. ג'ייסון החזיק חרב מזהב וגרובר החזיק חלילים. נדהמתי לראות את קיף, טאם ולין, כולם בשריון ארד מלא (ללא קסדה), כשקיף מחזיק פגיון, טאם מחזיק חרב ולין מחזיקה חנית (כבר קבעתי להם נשקים בעבר? כי אם כן אני מצטערת...).
"מה מעשיכם כאן?" שאל חבר המועצה ברונטה בקור. האיש בכיסא הגלגלים התגלגל קדימה, יחד איתו הלך האיש עם חולצת הדפס הנמר, פרנק והייזל, ומנהלת פנימיית הבנות.
"אני כירון" אמר האיש בכיסא הגלגלים, "ואנחנו כאן כדי לדון בשלום" הוא אמר.