אושר בכאב

פרק 57. אמיל (2)

נקודת מבט דולורס:

אנחנו יושבים על אחד מהברים שנמצאים בחוף, המולה של אנשים מוזיקה ואטרקציות לכל הגילאים.

״עוד כוס?״ אמיל שואל בצחקוק אחרי שסיימנו את הכוס הראשונה ולפני שאני מספיקה להגיב מסמן לברמן שיביא עוד, ״אז מעולם לא היה לך מישהו?״ אמיל שואל בתוך השיחה שנגררנו אליה, ״לא״ אני עונה בחיוך תמים אבל שקרי ומושכת בכתפי לוגמת במהירות מהכוס שהברמן הגיש לנו כעת.
״איך בחורה כמוך״ אמיל מתחיל לומר ומעביר את עינייו על כל גופי בצורה מגעילה ״לא יצאה אי פעם עם מישהו או נהנתה לילה או שניים״ אמיל ממשיך ושותה מהמשקה שלו.

אחרי ארבע או חמש כוסות אני כבר לא יודעת במדויק מה קורה, אמיל תופס בי ומרים אותי מחזיר אותי הביתה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

״ממממ״ אני מוציאה צליל מגרוני ומתמתחת, מתרגלת לאור ומשפשפת את עייני, ״בוקר טוב״ קול נשמע מאחוריי ואני קופצת בבהלה ומסתובבת

אמיל

״מה אתה עושה פה״ אני צועקת בכעס ומתרחקת ממנו, ״מה קרה בלילה״ אני שואלת בכעס ודורשת תשובה אבל שאני יוצאת מהשמיכה ונעמדת מבינה את התשובה לבד

״מה נראה לך שאתה עושה אמרת שתחכה לחתונה״ אני מרימה את קולי בעצבים וכועסת בעיקר על עצמי שככה אפשרתי לזה לקרות, ״תרגעי לא עשינו כלום״ הוא אומר בטון קשה ונעמד מולי, ״כן אז למה אתה לעזאזל עם בוקסר ואני עם חזיה ותחתונים?״ אני שואלת רותחת מאי פעם

״תנשמי ואל תצעקי עליי יותר שמעת!״ אמיל קובע ומצמיד אותי לקיר הקר שמאחוריי. צמרמורת מטפסת בכל גופי
״בסך הכל היינו שיכורים ואת היית ממש גמורה הצעתי לך לשים פיגמה אבל לא רצית שאלביש אותך אחרי שהורדתי לך את הבגדים אז לא התעקשתי.״ אמיל מספר שעומד צמוד אליי ואני מרימה את ראשי כדי לראות את ראשו

״אה אבל להוריד בגדים כן התעקשת״ אני מרצינה בציניות כעוסה ומעיפה אותו ממני, נכנסת לחדר המקלחת ומתאפסת על עצמי.

יוצאת כמו חדשה מחדר השינה שלי שאמיל כבר לא נמצא בו, אני לובשת טייץ לבן וגוזיית ספורט לבנה תואמת, על רגליי נעלי ספורט, שיערי מפוזר ומבולגן ועל פניי אין כלום.

יורדת במורד המדרגות לכיוון הסלון ונתקעת באמיל ואבי משוחחים בכעס, אני הולכת בשקט למטבח כדי לאכול משהו ולנסות להאזין לשיחה

אבל כלום, נשמע שהם משוחחים בטלפתיה ״היי בוקר טוב״ אני אומרת לאבי בחיוך שאני מתפרצת לסלון וקוטעת את שיחתם, ״בוקר טוב ילדתי אנחנו נסיים כאן השיחה ונדבר בנתיים את יכולה לצאת עם המאבטח שלך״ הוא אומר ומצביע על טוני שמופיע משום מקום לידי ״דניאל, הוא יראה לך את העבודה החדשה שלך״

ליבי מדלג על מספר פעימות וחיוך ענק עומד לפרוץ מתוכי, ״בסדר״ אני מאשרת והולכת אחרי טוני שמשדר קשיחות. שאנחנו כבר דיי רחוקים מהבית אני מרשה לעצמי לחייך ״אף פעם לא חשבתי שאשמח כל כך לראות אותך, דניאל״ אני אומרת בשמחה והוא מסובב את ראשו וקורץ אליי
״גם אני לא דולורס גם אני לא״ טוני אומר

״אז איפה העבודה החדשה שלי״ אני שואלת באנרגיות מטורפות מתה כבר לפרוק איתו את כל מה שעבר עליי אתמול, ״ממש כאן״ טוני אומר מחוץ לאיזה בקתה של משרדים שנמצאת על החוף.

הוא פותח את הדלת ומסמן לי להכנס, הוא נכנס מיד אחריי. חלל גדול ויפיפה נגלה לעינינו ״מה עושים פה?״ אני שואלת בבלבול, ״לא יודע״ טוני עונה בשקט ומצחקק

״ברוכים הבאים אני לודמיליה, מנהלת המקום״ לודמיליה מציגה את עצמה בחיוך ואני וטוני מביטים זה בזה ומחייכים,
״מי אתם?״ לודמיליה שואלת וטוני מוציא מכיסו מעטפה לבנה ומקופלת, אני מכווצת את גבותיי ושולחת סימני שאלה לעבר טוני שמהנהן אליי

״אה אני מבינה ברוכים הבאים״ לודמיליה אומרת אחרי שסיימה לעיין במכתב ומתחילה להוביל אותנו לחדר צדדי, ״בואי מתוקה את תלבשי את המדים של העבודה ואתה תשאר כאן בחוץ״ היא אומר לשנינו ומפילה עליי את הבגדים.

״איכס״ אני אומרת שאני יוצאת מהחדר וטוני מחכה בחוץ, הוא מתחיל לצחוק עליי בשקט ואני בתמורה מתעצבנת. חולצה בורדו שחונקת את הצוואר ומכנס חום מוזר עם מגפיים שחורים מפלסטיק

״אני רואה שאת מוכנה״ לודמיליה חוזרת וקוראת מרחוק, מסמנת לשנינו לבוא, היא פותחת דלת ענקית ושקופה ואנחנו יוצאים לפארק ימי. ״בתור התחלה תעמדי בדוכן ותמכרי בובות לילדים אל תשכחי להיות נחמה ולחייך״ לודמיליה אומרת ואז מסבירה לי את אופן העבודה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

״אמיל״ אני קוראת לשמו בהפתעה שאני פותחת את חדר השינה שלי ואחד החיילים של אבי סוגר ולא שוכח לנעול.
״אני רואה שחזרת, אני רוצה להכיר אותך אז חשבתי לעשות לך הפתעה״ אמיל אומר בחיוך רחב ואני עוד שניה מתה

הוא עשה שביל של פרחים עד למרפסת החדר שמחכה שם שולחן קטן שעליו נמצאים נרות וכמה מאכלים מקומיים, ״בואי נסיכה״ אמיל מעיר אותי מההלם ותופס במותני מצמיד אותי אל צד גופו ומוביל אותי אל החוץ...

״תשבי אני צריך לעשות משהו״ אמיל אומר ואנחנו מתנתקים ממגע, אני מתיישבת על הכיסא בחיוך מבוייש ולחוץ ״דולורס קופר התנשאי לי?״ אמיל מציע וכורע את ברכו לפניי

פאק אלוהים בבקשה שזה חלום.

אני יושבת במקומי חסרת מילים מההלם וחיוך לחוץ ברוח על פניי דמעות מתחילות לרדת ולא כאלה של שמחה אלא כאלה של בלבול ופחד אך אני מהנהנת ונעמדת במקומי נעמד גם הוא

משחיל על אצבעי את הטבעת ומסתכל עליה במבט מעריץ, תופס את צווארי ומקרב את פניי לשלו.

האור בבת אחת נכבה ואזעקה נשמעת בקול הבית, עשן מציף את המרפסת ואמיל נכנס למצב מלחמה, ״בטח מישהו יודע על ההצעה הזאת ומקנא בי״ אמיל צועק בכעס ותופס את ידי.

אני רק ממש מאושרת שזה קרה ולא התנשקנו מצידי שכל הבית יעלה באש. שאנחנו רצים במדרגות במורד הבית אני תופסת בעייני את טוני שעומד בפינה וקורץ לעברי. אני נעמדת מולו ובוהה בו בחיוך שובה.

״בואי כבר״ אמיל צועק ותופס במפרק ידי.
_______________________
היי אהובים שלי
אשמח שתגיבו ותצביעו בכל פרק😎
חשוב לי לדעת מה דעתכם🔝
אנחנו קרובים לסוף של חלק א׳
תודה על כל הצפיות 💘
שתהיה שבת שלום לכל עם ישראל
תשמרו על עצמכם. אוהבת אתכם❤️