סודותיו של וולדמורט

פרק 48: פרסי

נ.מ. פרסי
"אתם טוענים שבאתם לכאן לדון בשלום, כשאתם מחזיקים בידיכם נשקים" אמר אדם בעל עור כהה ונזר כחול. הם נראו, לחלוטין, ממש פלצנים. כאילו, עיר מבדולח ונזרים וזה? קלטנו, פלצנים עשירים. צחקקתי. אנבת' הכניסה לי מרפק.
"זה ליתר בטחון" נימת קולו של כירון נשמעה מאיימת.
"ומי אתם, בני אנוש, שתדונו איתנו בשלום?" שאל מר עור כהה ונזר כחול (מה? אין לי מושג מה השם שלו....) והרים גבות במין סנוביות.
"אנחנו לא בני אנוש, והאמת, זה העליב אותי" אמר מר ד' ופחת את פחית הקולה שלו.
"ומי אתה, ש-" מר עור כהה לא הספיק לסיים לדבר, וכבר נכרך סביב כרסולו גפן והרים אותו הפוך, באוויר.
"אני במקומך לא הייתי מסיים את המשפט הזה" אמר מר ד' ולקח לגימה מהפחית שלו.
"איך אתה מעז-" צעקה מישהי משורת הפלצנים עם הנזרים. מר ד' הוריד את משקפי השמש שלו והרים אליהם מבט. הם השתנקו ואני ידעתי שהם בוודאי רועדים למראה העיניים הבוערות באש סגולה של כעס ואיום. ארטמיס נאנחה.
"אנחנו לא בני אנוש, אנחנו ישויות שלא הייתם מודעים לקיומן, ואנחנו כאן לשיחות בנושא שלום, ואם אתם תעליבי את ידידי כאן אני בטויה שהוא ישלח בכם צבאות, אז כדאי שנפסיק עם זה, ופשוט נסכים על שלום" ארטמיס אמרה ברוגע.
"קודם כל תוריד אותי!" אמר האחד שעדיין היה כרוך סביב קרסוחו גפן שהחזיק אותו הפוך. מר ד' נאנח והרים גבה. הגפן שיחררה את האדם שנפל על הרצפה ברעש גדול, כנראה בגלל משקל כל התכשיטים המטופשים שלו.
"אז, אם אתם לא בני אנוש, מה אתם?" שאלה בקול רך וידידותי גברת עם שיער בלונדיני ונזר שבו משובצות אבני חן כחולות.
"האמת שבעולם ישויות שאתם לא מכירים. האלים מכל המיתולוגיות של בני האנוש אמיתיים. אנחנו לא אלים כמובן. ובכן, מר ד' וארטמיס פה הם אכן אלים, אבל כל השאר פה לא. אנחנו בני אנוש מיוחדים שבמשך דורות מכבדים את האלים, ובתמורה האלים העניקו לנו יכולות מיוחדות. למשל, חבריכם, טאם, לין, וקיף, גם הם כמונו, ולכן גם יודעים את שפותינו מלידה. אז, שלום? כי אם תסרבו, אנחנו נחשיב אתכם כאויבינו ונתקוף, ואני מזהיר אתכם, כולנו פה מתאמנים הרבה מאוד בלחימה, ולא נהסס" בקולו של כירון נשמע איום מובהק.