אני גרועה.
אני רעה.
אני נותנת לכולם תחושה שאני בסדר אבל אני ממש לא!
אני תומכת בכולם, עוזרת לכולם, מקשיבה לכולם, אבל לעצמי אני לא.
אני שקרנית.
אני משקרת שאני משהו שאני לא, ואני עושה את זה כל כך טוב שכולם מאמינים!
הכי גרועה זה שאני לא יודעת מי אני:
לא מה אנירוצה להיות, לאאיזה צבע אני אוהבת, וגם לא מה אני אוהבת ללבוש.
הדבר היחיד שאני יודעת זה שאני קלישאה.
אני חולת רומנטיקה והחלום הכי גדול שלי הוא למצוא אהבה, זהו.
ואפילו לזה אין סיכוי! כאילו תראו אותי...
רק רואים וכבר נרתעים.
אז מה אם אני תומכת?
אני לא יותר מה-" ידידה הטובה שיודעת להקשיב" וזהו!
זה כל כך מתסכל! למה אף אחד לא רואה?
אני רעה ואנוכית.
זאת אני וככה זה ישאר גם אם אנסה להשתנות.
תכירו: הלא יוצלחית, המכוערת, שדוחפת את האף.
לא עלי סתם משהו שכתבתי
