לדבר מהלב💖

זר מזר

"סליחה, מה ישמח אותך עכשיו?" שאל בחור צעיר, בעל שיער חום בהיר ועניים עמוקות.
"זר פרחים" ענתה הבחורה הצעירה, מסתירה את ענייה המבריקות מדמעות עצורות בעזרת שיערה הארוך.
"ואיזה צבעים אהובים עליך?" שאל שוב הבחור, מבחין בענייה המבריקות שנראות לו כלכך יפות.
"ורוד ולבן" ענתה הצעירה בקול שקט
"אוקי, אני כבר חוזר" הודיע הצעיר ונעלם בין ההמון.
'מוזר' חשבה ונתנה לקני השמש האחרונות לחמם אותה מעט לפני צינת הלילה הקרבה.

"הינה, בבקשה" הושיט הצעיר את הזר עם הפרחים היפים והרחיינים לבחורה בחיוך.
"או וואו" הפתעה הבחורה ולקחה את הזר מידו.
הדמעות שהצליחה להחזיק כל היום החלו פתאום ליפול מענייה כמו פנינים, זו אחר זו.
"היי, הכל בסדר?" שאל, מודאג קצת.
"סתם" משכה הצעירה באפה "יום ארוך" ענתה ונגבה מהר את השובלים שהשאירו הדמעות.
חייך הבחור, חיוך עדין ושאל: "האם אוכל להעביר את השעות האחרונות של היום איתך?"
הנהנה הבחורה ופינתה לו מקום ליד הספסל.
הבחור התיישב והביט לעבר השקיעה "גם לי יש ימים קשים לפעמים" פתח "אבל אז אני נזכר שאלו רק ימים והם נגמרים אחרי שהשמש שוקעת"
הבחורה הנהנה שוב והריחה את הפרחים.
"אני עומרי" חייך והפנה את ראשו אל הצעירה.
"ומה עושים את הימים נמשכים גם בלילות?"
שאלה מבלי להרים את ענייה מהפרחים, בוחנת אותם מקרוב
"אז נושמים עמוק" אמר עומרי והתקרב מעט לבחורה "מכינים אוכל טעים וחם" בחן גם הוא את הפרחים שבידה "ועושים משהו שאוהבים" הוציא פרח מהזר וסידר אותו בשיערה של שבחורה.
הרימה הבחורה את ראשה לעבר עומרי ושרשרת ששמה חרוט עליו צץ מחולצתה.
"מה דעתך, עמית?" שאל החיוך.
פתחה עמית את עניה, שלחה את ידה והכניסה את השרשרת מתחת לחולצה.
"נשמע.. מעניין" ענתה עם חצי חיוך.
"אז.. אני יכול להזמין אותך לאכול להכין איתי פיצה בדוכן פה לייד?" שאל והצביע על דוכן קטן שעומד בצד הטיילת.
"כן" ענתה בחיוך מתוק.