25th Floor | 𝘠𝘶𝘵𝘢 & 𝘛𝘢𝘦𝘺𝘰𝘯𝘨

דובדבן

השעון הוֹרָה על השעה 22:00 בלילה.
בשביל אנשים מסויימים החיים בזמן הזה רק מתחילים, אולם בשביל שניהם הלילה הזה לא היה יוצא מן הכלל. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהם נפגשו בקומה ה-25 של הבניין הזה.
וזאת לא הפעם הראשונה שהם רואים אחד את השני בהלבשה תחתונה בלבד בחלל המסדרון.

٭⊹🍒.♫˚

הזמן עבר והשעון הורה 02:20, העיר כבר לא הייתה צבעונית ורועשת כמו מקודם, אבל זה לא הפך אותה לפחות מעניינת בשביל להביט מעבר לחלון הגדול.
יוטה שכב על המיטה ובזמן הזה טאיונג עמד מול החלון ושמע כמה מנגינות פשוטות שבקעו מהגיטרה החשמלית שהייתה מאחוריו. הוא לקח סיגריה אחת מהקופסה האדומה, הדליק אותה ולקח שאכטה ממנה.

החדר אפף ריח דובדבנים שהגיע מהסיגריות של טאיונג, ולאחר זמן מה התמלא החדר גם במנגינה שהייתה מוכרת לשניים.
"אל תגיד לי, זה בון ג'ובי Bed of Roses?" אמר טאיונג והסתובב עם הפנים ליוטה. יוטה רק חייך ולא השיב לשני על שאלתו. כשהמנגינה הגיעה לאמצע, טאיונג כבר עבר לשבת מול יוטה ולא עזב את הסיגריה עד סוף השיר. ברגע שיוטה סיים לנגן את האקורדים האחרונים של המנגינה, טאיונג כיבה את הסיגריה שלו.

"מה עישנת?" שאל יוטה את טאיונג אחרי שתיקה ארוכה שהייתה בין שניהם. בתגובה, טאיונג העביר לו את חפיסת הסיגריות.

"סיגריות לנשים... מאיפה הן?" הקול של יוטה ניהיה חלש במקצת. ניכר היה לשמוע גם לחץ בטון דיבורו.

"מצאתי אותן בבית לפני שהגעתי לכאן." הוא אמר. "החברה הזאת לא מוציאה אותן יותר, אז יש לך אפשרות לנסות אחת מאלו."

יוטה העביר מבטו מטאיונג לקופסת סיגריות ושם אותן בצד. לפני שהספיק להתחיל לנגן שיר אחר, אמר טאיונג "לא חשבתי שאתה שומע אותם."
"מפתיע שאתה עוד אוהב את בון ג'ובי אחרי שהשיר שלהם התנגן כשנפגשנו בפעם הראשונה." אמר יוטה עם חיוך ערמומי על פניו בזמן ששם את הגיטרה בצד והעביר את כל הריכוז שלו לבחור מולו.

טאיונג ציחקק ואמר "אתה זוכר איזה שיר זה היה?"
"איך אפשר לשכוח... Wanted dead or alive, אחרי היום ההוא למדתי לנגן אותו בשביל לעצבן אותך." יוטה שם את ידו על הלחי של טאיונג והתכוון לנשק אותו, אבל טאיונג הסיט את פניו אל הצד הנגדי.

הוא העביר מבט נובף אל עבר קופסת סיגריה ולקח אותה. הוא הצמיד אותה לראשו של יוטה ולהפתעתו טאיונג התחיל לצחוק
"מה? מה מצחיק?"
"צבע שער שלך בצבע של הקופסה " אמר טאיונג תוך כדי שצחק. יוטה החל לצחוק גם הוא והשתמש ברגע הזה כדי להצמיד את השני אליו ולחבק אותו.

˚◌🚬◈✧

השעה הייתה 3:33 והשניים לא התכוונו לעזוב את החדר. יוטה עמד מול החלון ועישן את אותן הסיגריות שלפני כמה זמן טאיונג עישן באותו מקום ובאותה הצורה מול החלון.

טאיונג קם מהמיטה עם שמיכה לבנה עליו והתקדם אל עבר יוטה. הוא חיבק אותו אותו חיבוק אחורי, שם את ראשו על כתפו ונותן נשיקה עדינה לצווארו.
"אמא שלי עישנה את הסיגריות האלה כשהייתי צעיר יותר, הם מזכירות לי את הילדות שלי באוסקה." אמר יוטה והביט בעיניו של טאיונג.
"מתי אתה חוזר לטוקיו?"
"ב21:00 ומתי אתה חוזר לסיאול?"
"עוד יומיים, המטוס שלי יוצא ב4:00 בבוקר"

השתיקה ביניהם הייתה ארוכה ואף אחד לא העז לשבור אותה. השעה כבר הייתה 3:44 וטאיונג החליט לשבור את השתיקה הבלתי נסבלת בשבילו "אתה יודע יוטה... אתה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים. החיים שלי היו הרבה יותר קלים אם לא היינו נפגשים."
יוטה הסתכל על פניו של טאיונג ואחרי שתיקה קצרה זה ענה לו, "גם אני חושב ככה, אם היינו נפגשים לפני או אחרי הכול היה אחרת."
אחרי המשפטים האלו השניים לא אמרו דבר אחד לשני. רק בשעה 5:00 כשעוד היה חשוך וקר הדלת נסגרה.

על המדף ליד המיטה הונח מכתב בו היה רשום: אני אחזור בשביל הסיגריות שלי, אל תשכח להזכיר לי להחזיר לך את המפרט שלך.

- הסוף -