*קנדל*
״מה אתה עושה!״ צרחתי על לאונרדו כשהיינו בחדרי. ״הוא לא יכול לדבר אלייך ככה!״ צעק בחזרה. ״זה פאקינג אבא שלי! אתה לא יכול ללכת איתו מכות,אלוהים״ בעטתי בשידה הקטנה שליד המיטה.
״אל תכאבי לעצמך״ אמר ובקולו נשמע רגש ״אה כמו שלא הכאבת לאבא שלי״ אני אומרת. ״קנדל אני מצטער, אוקיי לא התכוונתי שזה יגיע לזה״.
״אני יודעת שהוא בן זונה אנוכי לפעמים, אבל זה עדיין אבא שלי״
אני אומרת וחושבת איך להגיד שלושה מילים שיביאו כלכך הרבה כאב.
״זה לא עובד״ אמרתי ונשפתי נשימה עמוקה. ״אנחנו?״ שאל בקול חלש יותר ואני הנהנתי. באותו זמן הרגשתי איך הלב שלי
נשבר לאט לאט.
״קנדל-״ ״אנחנו פוגעים ביותר מידי אנשים בדרך, ובעיקר בעצמנו״ אמרתי בקול לחישה ונפלתי על הברכיים.
״אבל אני אוהב אותך״ הוא אומר ומתקדם לעברי ״וגם אני אוהבת אותך״ אני אומרת ״אבל-״
״בלי אבל״ קולו נשמע מתחנן והוא יורד על ברכיו ״אבל לפעמים אהבה זה לא מספיק״ דמעה אחת יורדת מעיניי שאני מוחקת אותה בשניות. ״אני מצטערת״ מושכתי באפי וברחתי מהחדר.
נכנסתי לשירותים ונעלתי את הדלת. לאט לאט הבכי התחיל לצאת החוצה, התכרבלתי לתוך עצמי כמו כדור וחיכית עד שהבכי יפסק.
דפיקה נשמעה על הדלת אבל לא עניתי עוד דפיקה וגם לה לא עניתי.
פתחתי את הדלת והופתעתי לראות את לוק מחכה. ״בואי הנה אחות קטנה״ הוא אמר ועטף אותי בחיבוק. ״הכל בסדר אני איתך״ הוסיף כשהתחלתי לבכות שוב.
*לאונרדו*
כל דבר שעברתי התמודדתי איתו. לא ברחתי, תמיד הייתי זה שאומר את המילה האחרונה. אבל הפעם לא.
אפילו לא קרוב.
קנדל ברחה מימני כאילו הייתי אש. שברה את ליבי לחתיכות וברחה. הכל בגלל הבן זונה שנקרא אבא שלה.
לעזעזל רציתי לרצוח אותו.
טרקתי את דלת הכניסה של הבית ״נרד?״ קולה של פיפיל נשמע מכיוון הסלון. לא עניתי ועליתי במדרגות לכיוון החדר. יד תופסת בי ולא נותנת לי לעלות.
״מה יש לך״ שוב קולה של פיפיל נשמע מאחוריי. ״כלום,עכשיו שחררי אותי״ עניתי בכעס והמשכתי ללכת. ״אמרו לך שאתה שקרן טוב״ אמרה בציניות.
נעלתי את דלת חדרי וזרקתי את עצמי על המיטה. לא יודע מה יהיה עכשיו. היא שונאת אותי בזה אני בטוח, אבל מה אני יכול לעשות כבר,אלוהים למה אתה עושה לי חיים קשים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הבוקר הגיע ואיתו דפיקות על הדלת.
״לאונרדו״ דפיקה. ״תפתח מייד״ עוד דפיקה. ״אם אתה לא פותח בזה הרגע אני פורץ את הדלת״ ואז שקט.
לאחר כמה שניות הדלת נפרצה ואבא נראה בפתח של מה שהיה פעם דלת. ״מה קורה איתך, הייתה היום פגישה״ קולו היה כועס. ובצדק אתמול הצרפתיים פוצצו לנו כמה מחסני נשק. אנחנו לא איתם בשלום אבל גם לא היינו במלחמה.
לא עניתי. לא היה לי כוח לאף אחד, חוץ ממישהי אחת.
״בני מה קרה?״ קולו השתנה לדואג יותר. ״אתה יכול לספר לי״ הוסיף והתיישב על המיטה.
״קנדל ואני....נפרדנו״ אמרתי והסתכלתי על הקיר. ״אוי בני״ אמר אבא ״אתה אוהב אותה?״ שאל והנהנתי ישר ״אז אל תוותר״ ענה.
״אתה יודע כמה פעמים אני ואמא שלך נפרדנו״ הוסיף.
אמא ואבא סיפרו לנו כמה פעמים איך הם הכירו ומה קרה.
אמא אז הייתה בת 16 לעומת אבא שהיה בגיל 18, ההורים שלה התנגדו לקשר הזה. והקשו להם להיפגש. אבא באותו הזמן קיבל את תפקיד הקאפו.
לאמא היה אז חבר שבמקרה היום הוא הקאפו של רוסיה. שזה מה שהתחיל את המלחמה שיש כיום.אבא הסר עליו להכנס לשטח נויורק,ואז אבא ואמא התחילו להיות זוג. ומשם היו כמה פרידות חטיפות והרוגים. הרבה מאוד הרוגים.
״ובסוף תראה אותנו עכשיו, נשואים עם שלושה ילדים שכול אחד מהם זה כאב ראש גדול״ אמר והתלוצץ לקראת סוף המשפט.
״לא חינכנו אותם לוותר״ הוסיף.
________________
היוש מתוקיםםם💋
אז הנה עוד פרק שאתם הולכים לכעוס אליי😙
רק מזכירה שנשארו עוד שלושה פרקים.... אז מה יהיה עם לאונרדו וקנדל?
הפרק הבא יעלה מתישהו✨
YOU ARE READING
you love me {1}
Romansמשפחתו שולטת בכול נו יורק לא מפגין טיפה של פחד אבל הוא הפחד של רובם. רק תלמיד תיכון וכבר גורם לפחד, לאונרד אוילר השם שהרעיד את האדמה. ואז יש אותי :) קנדל לוניאו אבל המשפחה שלי קוראת לי קן, כן רק המשפחה בבית ספר הקודם שלי עברתי התעללות פיזית ונפשית...
