חורגים מהגבולות

פרק 13: קטלין

״אחותי, השיער שלך נראה כאילו סמור עבר לגור בראש שלך״ מתלוננת לוסיה ומחליקה את שערי הסורר עם מחליק.
״את יודעת- לא לכולם יש שיער כמו של- אח!״ אני צווחת.
״אויש תסתמי כבר. צריך לסבול כדי להיות יפה. ולפני שאת אומרת משהו על השיער שלי, אני מזכירה לך את שגרת הטיפוח שלו בת הארבעים דקות. אז שקט.״ וטופחת על ראשי עם המברשת.
אנחנו מתארגנות לקראת המסיבה הלילה במועדון "Kaos" שריצ׳רד קונלי, מהשכבה מארגן. אני לא חובבת מועדונים גדולה, אבל לוסיה ביקשה ממני. סליחה, התחננה בפניי שאבוא איתה, בגלל ש׳אהבת חייה׳ נמצאת שם והיא צריכה שאתמוך בה. ובאהבת חייה היא מתכוונת ללא אחר מאשר הסטוציונר המהולל- ניק תומאס- החבר הכי טוב של כריסטיאן. ואם ניק שם, אז בטח גם כריסטיאן. אני מקווה שאצליח לסבול אותו.
״אז.. חשבתי על תוכנית שבה אני וניק נבלה את הערב ביחד, בהתחלה נתנהג כרגיל ואז אני אתחיל להתנהג כמו שיכורה ואז הוא יהיה האביר על הסוס הלבן שיבוא ויציל אותי.״ היא מסתובבת כמו רקדנית בלט ונופלת למיטה שלי ומעפעפת בעיניה כמו ילדה בת ארבע שמבקשת מאבא שלה צעצוע חדש.
״את יודעת, ניק לא בדיוק הגיבור שמציל עלמות במצוקה,״ אמרתי והטיתי את זווית פי לחצי חיוך. ״הוא יותר הנבל.״ וחייכתי חיוך שלם.
״את יודעת, יותר מאלה שישכיבו אותך במיטה כשאת שיכורה ויפתחו את הרגליים שלך לשניים כשהלשון והזין שלו נמצאים בתוכך.״ צחקתי.
שמתי לב לווריד שפועם במצחה, כנראה בגלל שפיצצתי את האשליה שלה שניק יציל אותה. היא זורקת עליי כרית ואני תופסת אותה. ״נו בחייך לוס, לא באמת חשבת שאת כולם הוא ינצל ואלייך הוא יתנהג כמו מלאך שבור, נכון?״ אמרתי. אני באמת לא אוהבת להיות זו שאומרת לה את זה וגורמת לחלום שלה להיסדק, אבל אם אני לא אגיד לה היא תיפגע ואני אהיה בכלא ולא אוכל לנחם אותה.
״כן... זאת אומרת לא.. אני כבר לא יודעת, לעזאזל! אני מבולבלת לגמרי ממנו. טוב תקשיבי, היום בערב אל תתני לי להתקרב אליו בכלל, כי אם כן, הוא יפתח לי את הרגליים ויפתח את הכוס שלי עם פותחן.״
אני פורצת בצחוק ומשתטחת על הרצפה תוך כדי שאני תופסת בבטני שתפוסה מרוב צחוק.
״אני שמחה שזה מצחיק אותך, מניאקית.״  אמרה וגלגלה עיניים.
״סליחה, פשוט התיאור שלך כל כך... סליחה״ אני מנגבת את הדמעות מעיניי מרוב צחוק, קמה על רגליי ומתיישבת לצידה על המיטה. אני מחבקת אותה ומפילה אותה יחד איתי על המיטה.
שתינו צוחקות ופתאום הדלת נפתחת.
״שלום ליידיז.״ כריסטיאן אמר בקול צרוד וסקסי, הוא גם עם בוקסר והשיער שלו פרוע. אפילו זיפים עיטרו את פניו. 
״שלום כריס.״ אמרה לוס ואם מבט היה יכול להרוג, אז כריס היה מת עם פצעי דקירה בגוף. אני קמה במהירות מהמיטה ודוחפת אותו לכיוון חדר האמבטיה.
״וואו, וואו, תירגעי קאט,״ הוא אומר בגיחוך תוך כדי שהוא נותן לי לדחוף אותו.
אני סוגרת את הדלת מאחורינו. אני חושבת שלא יזיק לו איזה ניעור קטן.
״או, אנחנו בחדר סגור לבד? מה קרה לפוביה שלך ממני קיטי?״ הוא אומר ומסתכל על החדר ואז עליי.
אני נצמדת לחזה שלו ונעמדת על קצות אצבעותיי ולוחשת לאוזנו תוך כדי שאני שמה בכוס מים מהברז, ״אני חושבת שזה נורא מדליק אותך שאנחנו בחדר לבד.״ אני מסתכלת על הזקפה הגדולה שלו שהוא לא טורח להסתיר ומכוונת את המים מעל ראשו.
כשאנחנו שקועים במבטים זה בזה, הוא לוקח לי בחטף את הכוס מהיד, מסובב אותי במהירות כשאני שעונה על הכיור והוא זוכר עליי בגופו כשהזקפה שלו ממוקמת בין רגליי ואומר, ״אני חושב שזה גם נורא מדליק אותך, קאט.״ הוא מעביר אצבעות בשיערי וכשאני מתנשמת ובוהה בו הוא שופך עליי את תכולת הכוס על ראשי.
״קאט, אני יודעת שאני מדליק אותך וגורם לרטיבות בכוס המתוק שלך, אבל כנראה מרוב מחשבות ופנטזיות מרחת את הנוזלים שלך על כולך.״ הוא אומר בטון סקסי ודוחף אצבעות לתחתונים שלי ומשרטט מעגלים עליהם בדקות קצובות, מנשק את צווארי, מוציא את אצבעותיו ממני ויוצא מהדלת.
אני נשארת שם שעונה על הכיור, מתנשמת ומזיעה, מנסה להבין מה לעזאזל קרה פה עכשיו ואיך הגעתי לסיטואציה שאני במטרה לגרות אותו וגומרת עם האצבעות שלו בכוס שלי. ואז אני נזכרת בלוסיה ואני רצה במהירות לחדר.
אני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת כאילו כלום לא קרה. אני מתיישבת על המיטה לצידה ומתחילה לספר לה את המקרה בחדר האמבטיה שהתרחש לפני דקה.
״מה?!״ צעקה.
אני שמה את ידי על פיה וסותמת אותה.
״שששש, תהיי בשקט״ אני אומרת.
״סליחה סליחה, זה פשוט כל כך...״
״מוזר? מבחיל?״
״כן, זה״
״אני לא יודעת מה לעשות לוס, הוא מתחיל להבין את המשחק וזה ממש מפחיד אותי. ותיכף אמא שלי טסה ואנחנו נישאר לבד. או מיי גאד, לבד. לא לא לא לא לא.״ אני אומרת ומתחילה להיכנס לפאניקה. אני תופסת את ראשי משני צדיו וממלמלת לעצמי.
לוסיה תופסת בידיי ומרחיקה אותן מהראש שלי ואז אומרת, ״היי היי היי, תירגעי מותק. אל תיכנסי ללחץ, כל מה שאת צריכה זה רק להעלות הילוך ולהיות כמה צעדים לפניו, אני אעזור לך. את יכולה לסמוך עליי.״ היא מחבקת אותי.
אני מחבקת אותה בחזרה.
״תודה לוס, מה הייתי עושה בלעדייך?״
״כנראה שכלום״ והיא מחייכת.
בחיים לא נתתי לגבר לערער אותי ככה. ועוד לכריסטיאן? בחיים לא. הוא לא ערער אותי אז, אז גם לא עכשיו. אני אמצא דרך לעקוף את הנחש הערמומי הזה.
בכל מקרה, אנחנו ממשיכות להתארגן לקראת המסיבה הערב ושם אני אנחית. אני אתן את המכה הערב והוא יהיה רק חלק מהמופע שלי.