Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

THREE

יום חדש לגמרי באקדמיה, אחרי שביליתי את כל הלילה בעישון על הגג עם אמילי ונייל. כי כן, יש לנו גג מדהים עם נוף של כל העיר המזויינת. זה די מסנוור.

ואנחנו תמיד משתמשים בזה כדי לעישונים, לזיונים, או שניהם.

באותו הבוקר היינו הרוסים, אם להיות כנה. אבל בכל זאת היו לנו שלוש שעות בלט עם הארי לפנינו, בנוסף לשאר השיעורים אחר הצהריים.
אין זמן להתעצל.
אין זמן להיות חלש.

חוץ מזה, עדיין הייתי צריך להוכיח להארי שאני הכי טוב. זה לא שאוכל לדלג על השיעור שלו ולהישאר במיטה.

אתמול, אמילי ואני הכנו את עצמנו, סידרנו את התסרוקות והכנו את בגדי הגוף שלנו, היום אני בחרתי בבורדו. לא שלמישהו אכפת.

אמילי ואני התחלנו ללכת אל החדר המוכר, מכוסה במראה, שבילינו כל כך הרבה שעות במהלך שלוש השנים האחרונות. בואו נהיה רומנטיים לשניה ונאמר שזה היה המקום שלי עלי אדמות, הבית שלי. הרגשתי ככה כל יום, כאילו אני שייך לשם.

אבל היום, אחרי ששמעתי את ההערה של הארי על עצמי עם קלאודיה, אני חייב לומר שהייתי קצת מודאג מכניסה לשיעור הזה. כלומר, רציתי לזכות בכבוד של הארי, בהערצה שלו, באישור שלו. אבל מעל הכל, באמת רציתי להיות בן הזוג של אמילי. ועכשיו אני בספק גדול שהוא ישים אותנו ביחד.

להפך מאתמול, הארי כבר היה בתוך החדר, עדיין נשאר רבע שעה לפני השיעור. הוא הקדים. וואו. לא ראיתי את זה מגיע.

מיהרתי פנימה וניסיתי להרחיק את עיניי מהארי, לא רציתי ליצור עדיין קשר עין.

אמילי נפרדה ממני ותפסה את מקומה בקדמת הכיתה, ואני...
ובכן, הייתי חייב להיות מאחור כמו אתמול, כי מר. סטיילס היקר שלנו לא יאהב את זה אחרת. אז עשיתי בדיוק את זה. עדיף שאתנהג טוב לבנתיים.

כולם התמתחו כדי להתמודד עם השיעור של שלוש שעות. כשהארי התחיל לדבר, כולם הפסיקו את שיחות הבוקר שלהם ופנו להקשיב לו.

״טוב, בוקר טוב לכולם. יש לי מה לומר לפני שנתחיל. דיברתי אתמול עם המנהלת הורן, והגיע לאוזניי שסטודנט מהכיתה הספציפית הזו לא מסכים עם ההחלטה שלי להחליף בני זוג. הייתי שמח שהאדם הזה יגיד את דעתו בקול רם לשאר הכיתה. עד כמה שהבנתי, הוא רוצה לקבוע חוקים משלו במקום ללכת לפי החוקים שלי. האם זה נכון, מר. טומלינסון?״

פאק.
לא טוב, לואי. לא טוב.

כמובן שכולם פנו להתסכל עליי. חשבו שאולי כדאי לי לקום מהרצפה, רק כדי להראות כבוד. אולי הוא ירחם. אולי.

״אני מצטער מר. סטיילס. חשבתי שאולי זה נוח להיות בזוג עם גב׳ הארט. כי היא ואני רגילים לרקוד ביחד. זו הייתה רק הצעה.״ - אמרתי.

״בלט הוא לאתגר את עצמך, אתה לא אמור להיות רגיל לכלום. אם אתה רגיל שהרגל שלך מגיעה ל-180 מעלות אז אתה צריך לדחוף אותה גבוה יותר. אם אתה רגיל לעשות עשרים רונד דה ג׳מבה פואט, אז אתה צריך לעשות עשרים וחמש. זה לא הולך רק ללואי, זה מיועד לכולם כאן. אני לא מקבל אנשים שכבר מרוצים, אתם צריכים להיות צמא לעוד. דחפו את עצמכם חזק יותר כל יום. אתם שומעים אותי? אם הגוף שלך לא כואב, אם הרגליים שלך לא מדממות, אז אתה עצלן. ואני לא אוהב אנשים עצלנים. זה גורם לי לרצות להקיא.״