נישואי תועלת.
הייתי חייב להנשא לה, אנחנו צריכים את ההסכם הזה.
אני לא מעריץ גדול של אהבה, בכלל.
אני שונא כל דבר שקשור לזה.
קאפו.
מאפיה.
נשק.
אויבים.
אלה הדברים היחידים שעולים לראשי.
אבל הבחורה הזאת... היא הייתה יפייפיה.
עינייה האפורות מסנוורות ממש, ש...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אני פשוט לא מאמינה!״ סלינה צווחה בהתרגשות, אוחזת בידיי בחוזקה. אני בטוחה שהזרימה של הדם שלי כבר הפסיקה ממזמן.
אחרי מה שקרה לפני שעה עם מתאו, ישר רצתי לאגף של סלינה. היא לא הבינה למה אני נסערת כל-כך עד שסיפרתי לה מה קרה.
״הבת זונה הזאת!״ צווחה שוב, משנה את מצב רוחה כשנזכרת בתחילת הסיפור. סיפרתי לה הכל, וכשאני אומרת הכל, אני מתכוונת לכל מה שקרה.
״מזל שהיא התפטרה, אבל אולי גם לא כי אני ממש רוצה לפרק לה את הפאקינג פרצוף.״ הוסיפה בפנים זועפות.
״זה פשוט קורע,״ אמרה וגיחוך נפלט מפיה. ״מה קרה ל- ׳מתאו כל-כך נורא׳?״ שאלה בגיחוך ומביטה בי בשעשוע.
״הוא עדיין נורא.״ נשמתי עמוק, מביטה בעינייה הכחולות. ״אז למה נישקת אותו?״
״הוא נישק אותי!״ צעקתי בזעף. ״איך רואים שלא הבנת כלום מהסיפור.״ עיסתי את גשר אפי בייאוש, לא מתכוונת לחזור לספר את הסיפור שוב.
״טוב, בואי נעשה משהו כדי להוציא אותך מהמבוכה.״ אמרה, התרוממה ונכנסה לחדר ארונות ללא להוסיף עוד מילה.
״יוצאים למועדון?״ שאלתי כשחיוך התנוסס על פניי. ״את זוכרת את הפעם האחרונה שיצאנו למועדון, נכון?״ ״מתאו איבד את זה.״ הוסיפה, החיוך שהיה על פני נמחק ופני הפכו למשועממות.
״אז לאן?״ שאלתי והתרוממתי לישיבה על מיטתה. ״לבית קפה.״ אמרה וזרקה עלי בגדים.
סלינה לבשה שורט ג׳ינס לבן וחולצה צמודה שחורה כבר בזמן שהייתי בחדר האמבטיה.
״נזוז?״ שאלה ופתחה דלת החדר שלה. הנהנתי ויצאתי אחריה מהחדר, ומהאגף שלה.
״לאן אתן חושבות שאתן הולכות?״ קולו מחוספס של מתאו נשמע כשהגענו לדלת של האחוזה, צמרמורות עברו בגופי והכרחתי את עצמי להסתובב אליו.
עיניי נחתו על מתאו, לוקה ופבלו, עומדים מולנו עם זרועות שלובות. עיניו של מתאו סרקו אותי ועצרו על השורט שלבשתי.
לחיי התחממו כשנזכרתי במה שקרה לפניי לא מעט זמן. לעזאזל, איך אני יסתובב לידו ככה? כשהדבר היחיד שעולה לראש שלי כשאני שומעת את השם שלו, או רואה אותו, זה הנשיקה.
מתאו חייך חיוך קטן שכמעט לא רואים והפנה את מבטו השואל אל סלינה שעמדה מולם במבט משועמם.
״בית קפה.״ סלינה נאנחה, הסתובבה והתקדמה לדלת הכניסה. אני עדיין הייתי עם הפנים אליהם, כך שראיתי שמתאו מילמל משהו לפבלו שמיהר לעשות כדבריו ולהקליד משהו בטלפון.
״טופל, הן יכולות לצאת.״ פבלו אמר ומתאו רק הנהן אליו.
״בואי, לפניי שהוא ישנה את הדעה שלו.״ סלינה, אחזה בידי ומיהרה לחלץ אותנו משם. ______ ״אני לא מאמינה שהוא עשה את זה. אנחנו ילדות קטנות ולא ידעתי?״ סלינה לחשה לאוזני כשהביטה בשני שומרי הראש שעמדו מחוץ לבית קפה.
משכתי בכתפיי, הסיפור לא כזה עצבן אותי כמו שזה עצבן את סלינה.
״אני באמת לא יודעת מה לעשות.״ אמרתי, חוזרת לנושא הקודם ומפזרת את שיערי המתולתל, כך שיגלוש על גבי.
״פשוט תתנהגי רגיל, תיהיי אדישה למצב, זה ישגע אותו.״ סלינה אמרה ולגמה מהאייס קפה שלה בעזרת הקשית.
״אני לא יודעת מה לעשות,״ חזרתי על המילים שלי בייאוש. ״מה לעשות?״ שאלתי שוב והסתכלתי על סלינה שלוגמת מהאייס קפה שלה שוב.
״היי,״ התפרץ קול מוכר וצפצפן.לאשוב.. ״אם אתן שואלות אותי, אני חושבת—״ לואיז התחילה להגיד, אך סלינה קטעה אותה.
״אבל לא שאלנו. אז אם לא האכפת לך אנחנו היינו באמצע שיחה, אז תדחפי את המחשבות שלך בחזרה לתחת.״
לואיז האדימה וזעפה פנים. ״טוב, חבל,״ אמרה באיטיות. ״אני יכולה לשתף אתכן ב—״ סלינה שוב קטעה אותה בזעף.
״אני יכולה לשתף אותך בהרגשה של האגרוף שלי פוגש את הפרצוף שלך.״ סלינה נהמה.
לואיז לא הוסיפה עוד דבר ופתחה בהליכה מהירה לכיוון הדלת של הבית קפה.
סלינה שילבה את זרועותיה על חזה, מביטה בלואיז יוצאת עם חיוך מרוצה.
״לינה!״ קרא קול נשי ולא מוכר. אני לא זיהיתי את הבחורה, אך לפי המבטה השמח של סלינה, אני מבינה שהיא כן.
