שותפים לחדר

6

נקודת מבט הארי:

״אימא!״

לואי צועק ומתחיל להתקדם אליה, הם נפגשים בחיבוק מוחץ עצמות וחיוך קטן עולה על פרצופי בלי לשים לב,

אני מתקדם לכיוונם והם מתנתקים, ״הו וזה בטח השותף שלך!״ היא כורכת את זרועותיה סביבי ואני בהלם לשנייה לפני שאני מחזיר לה חיבוק,

היא מתנתקת ממני בחיוך ומעיפה מבט אחד בלואי לפני שחיוכה נופל,

״בו באר אתה כולך עור ועצמות״ היא אומרת בפחד, היא תופסת בפניו, ״אתה אוכל שם?״ היא שואלת ומושכת אותו לתוך הבית, מסמנת לי לבוא אחריהם,

״א-אני פשוט אוכל בריא אימא״ הוא מצחקק אך אני מרגיש נורא, ההערות שלי באמת השפיעו עליו כל כך?

שלוש נשים יושבות בסלון ואנחנו מתיישבים איתן, הן אחיות של לואי? הן לא דומות לו בכלל-

״השבוע הזה אני לא מסכימה לך לאכול בריא!״ היא אומרת לו בכעס ומוציאה אותי ממחשבותי, לואי מצחקק,

״לואי!״ אנחנו שומעים מקהלה של קולות והרבה רגליים רצות במדרגות,

אחים.

יש לו שש אחים.

״מה שלום האח הקטן שלנו?!״ אחד מהם שואל אותו ומבלגן את שיערו, כולם כל כך דומים אחד לשני ואני פשוט עומד ומתבונן בהם בהלם,

״ומי החבר שלך? זה הבן זוג?״ אח עם שיער יותר כהה משל לואי ועיניים כחולות כמו של כל המשפחה שואל אותו ואני מיד מתעורר מההלם שלי.

״ממש לא בן זוג״ אני אומר במהירות והוא מסתכל עלי בעיניים מצומצמות, ״אוקייי״ הוא אומר באיטיות ואני נוזף בעצמי, זה בטח נשמע להם כאילו אני מפחד.

הנשים שיושבות איתנו הן בנות הזוג של שלושה מהאחים.

״אני הארי, השותף שלו לחדר״ אני אומר ומושיט את ידי, אנחנו לוחצים ידיים ו-וואו

האחיזה של הבחור חזקה!.

״אימא?״ אנחנו שומעים קול קטן וישנוני מהמדרגות וילדה קטנה יורדת משם, מחזיקה דובי לבן וענק בידיה הקטנות,

״לוטי״ לואי קורא לה והיא זורקת את הדובי ורצה אל זרועותיו המחכות, הם מתחבקים והיא בוכה על כך שהיא התגעגעה אליו,

אנחנו מתיישבים בסלון ולאחר סבב שמות מהיר השאלות לא מחכות להגיע, לאחר שלואי עונה על כל השאלות בסבלנות ובדיוק כל המבטים מופנים אלי.

״אז הארי למה בחרת ללכת דווקא להרווארד?״ קספר שואל, לפחות אני חושב שזה קספר, שיט הם כולם דומים!

״כי זה בית ספר טוב״ אני משקר והוא מהנהן, אני מעביר את מבטי ללואי שמיד מפנה את מבטו כשאני שם לב שהוא מסתכל עלי,