אז אחרי מלא זמן שלא העלתי פרק ה13 שנים ללהקה גרם לי לרצות להעלות פרק חדש וכנראה שמחר יעלה פרק!!!
אז 13 שנים שמחות ללהקה!!!!~~~
[לואי]
"איך ניק מת?"
פניה של אן מתכווצות בצורה שאומרת שהיא מנסה להיזכר ואז היא מסתכלת עלינו מלמטה לפני שהיא מדברת." זה קרה למחרת של התקרית. ניק נאנס באכזריות ונרצח זה כל מה שאני יודע. באותו היום... סגרתי את הארי בחדר שלו. רציתי שהוא יבין שהוא לא חופשי לעשות כל מה שהוא רוצה יותר. כעסתי עליו מאוד אבל כשפיונה עידכנה אותי בנוגע לניק, שחררתי אותן. סיפרתי לו עליו... אבל הוא אפילו לא היה מופתע... כאילו הוא כבר ידע... וזה היה ממש מוזר. אבל הוא טען שרובין עשה את זה והוא היה צריך לספר למשטרה. לא נתתי לו לעשות את זה... כי חשבתי שהוא ממציא דברים כפי שהוא נתפס... אז איימתי להעיף אותו מהבית אם הוא ינסה לתקשר עם המשטרה. זהו. המשטרה מעולם לא מצאה את הרוצח והתיק נסגר".
"אבל זה היה באמת רובין?" שאל ליאם.
"אני לא יודעת, ליאם. אני אפילו לא יודעת למה עצרתי אותו מלספר למשטרה. אולי רציתי ללמד אותו לקח, לגרום לו להבין את הטעות שלו". היא נראתה אשמה. "אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי הארי לא ידע שמה שהוא עושה לא בסדר. הוא היה צעיר, נאיבי ואולי הוא לא הבין. הייתי צריכה לסלוח לו. הוא לא היה מסתובב ככה. אולי אני הורה רע." היא בכתה בזמן שנייל וליאם ניגשו אל הספה כדי לנחם אותה.
להגיד שאני מבולבל יהיה כלום לעומת מה שאני מרגיש. המוח שלי מבולגן כרגע. אם הארי נמשך לרובין וניהל איתו רומן, למה שהוא יאשים אותו במותו של ניק? ולמה שהוא כל כך יפחד ממנו עכשיו? ואם הארי כל כך שנא את רובין, למה לעזאזל הוא היה במערכת יחסים איתו?
רק אדם אחד יכול לנקות את דעתי. הארי. מה אם מה שאן אמרה הוא רק חצי מהסיפור? מה אם זה סיפור אחר מהצד של הארי?
[הארי]
עברה שעה שאני יושב כאן, ליד קברו של ניק. אני בא לכאן בכל פעם שאני מרגיש אשם על מותו.
(פלאשבק)
"האזייייי, היית אמור לפגוש אותי היום." ניק התפרץ בטלפון כשדיבר עם החבר שלו בקול תינוקי, מה שתמיד גרם להארי לצחקק. אבל לא הפעם.
YOU ARE READING
Change-Larry/מתורגם
Fanficהארי היה ילד תמים שלבש כתרי פרחים ובגדים צבעוניים. הוא היה אדיב, אכפתי ומאוהב בסתר בלואי. לואי, מצד שני, לא היה בחור רע, אבל הוא גם לא היה הכי נחמד. הוא היה נער שנתקל בחברה הלא נכונה אך מעולם לא שכח את החבורה שלו. ה'חבורה' שלהם הייתה קבוצה של חמישה...